ועד הלשון דורש בלעדיות

האם כל גוף וכל אדם יכול לחדש מילים ולהפיץ לציבור את חידושיו? שאלה זו עולה בתגובה של ועד הלשון על רשימת מונחים שפורסמה ביוזמת מרכז "תרבות" בפולין בשנת תרצ"ז (1937).

אל ועד הלשון הגיע בשנת תרצ"ז (1937) גיליון חשוון-כסלו של הירחון 'תנועתנו' בהוצאת מרכז "תרבות" בלבוב, ובו רשימה של "מלים חדשות ובלתי רגילות". וכך נכתב בירחון: "על פי הצעת חברים אנו נותנים כאן, ומעתה בכל חוברת[,] קבוצות מלים בלתי רגילות, מהן חדשות ומהן ישנות שנועדו לשימוש חדש […] להזכיר ליודעים ולהרגיל את אשר אינם רגילים בם".

הרשימה מציגה חלופות עבריות כנגד מילים בפולנית שאסף צבי גרינשפן, מנהל בית הספר "תרבות" בטרנופול. המילים מחולקות לארבעה נושאים: מלחמה; מחלה ורפואה; משחק וספורט; מסחר. מבדיקה ראשונית נראה שיש ברשימה כמה מונחים שזה להם הפרסום הראשון: תרגולת, אוֹתֵת (במונחי ועד הלשון אִתֵּת), מחירון, שמרחום (תרמוס). לצידם יש חידושים שהמזל לא שיחק להם: מפקן (=יצואן), לְפָפָה תמורת "קומפרס" (לכריכה סביב הצוואר), טְהָרוּחַ (ונטילטור). עוד ברשימה מילים מחודשות שאפשר למצוא במילונים ובעיתונים שקדמו לפרסום זה: תחמושת, בַּלָּם, נוֹטֵר וגָפִיר, פנימייה, מִבְרָאָה (סנטוריום), שמות המחלות קַצֶּרֶת, שַׁעֶלֶת, שָׁנִית, ובתחום המסחר יצרן, צרכן, תפריט ועוד. בתחום המשחק והספורט נזכרות המילים אלוף ואליפות – ומעניין שבמילון למונחי התעמלות שפרסם ועד הלשון באותה השנה נפסלו מילים אלו והוצעו במקומן רַבָּן ורַבָּנָאוּת. עוד נזכר שם המשחק נַרְדְשִׁיר (=שחמט) – מילה ממקור פרסי המוכרת מספרות חז"ל.

 

 

המזכירות המדעית של ועד הלשון לא ראתה בעין יפה את הפרסום הזה, וכך היא הגיבה:

הננו מאשרים בתודה את קבלת שתי החוברות הראשונות של ירחונכם. בחוברת ב-ג מצאנו רשימה של "מלים חדשות ובלתי רגילות" היכולה להועיל במדה רבה להפצת ידיעת הלשון בקרב תלמידים ונוער. ודוקא משום זה חשוב מאוד שרשימה מעין זו תכיל רק אותן המלים ששימושן מקובל ואינו שנוי במחלוקת. כמו כן יש להקפיד על הניקוד, שלא יבוא במקום "ממכן" (כף דגושה [מְמֻכָּן]) ממוכן, או תחת מַפְּקָן – מְפַקֵן (מה שמעיד כי לא עמד מסדר הרשימה על שורש המילה).

אך כותב המכתב אינו מסתפק בהערות על הניקוד. הוא מתרעם על עצם פרסומם של חידושי לשון שלא אושרו בוועד הלשון:

מ"מ [מכל מקום] אסור לדעתנו להביא ברשימה מעין זאת מלים; כגון: צאר, תללת, צפדין, טהרוח, שמרחום, מחירון וכו' שהנן ברובן נגד רוח הלשון וכלליה ואינן מצטיינות כלל בנועם הצליל. ואם כל איש ואיש יחדש חידושים על דעת עצמו ויפרסמם להפצה בעם הרי יותר משהוא מועיל להשלטת לשוננו הוא מכשיל את הרבים ומסרס את הלשון. מי שרוצה להציע את חידושיו לקהל יכול לעשות זאת רק ע"י ועד הלשון שיעיין בחומר ויבדקנו מכל הבחינות וישתדל להכניס בשימוש את המילים הראויות לכך – לפי שיקול דעתו.
אנו מקוים שתענו לדרישתנו ותמנעו מפירסום חידושים.

 

* * *

זווית חשובה ומרתקת לא פחות מן השאלה למי נתונה הסמכות לחידושי מילים – העולה מרשימת המונחים המרשימה שפרסם מרכז "תרבות" – היא העדות הנוספת לתרבות העברית וליצירה העברית של יהדות פולין בתקופה שבין שתי מלחמות העולם.