שמות ומשמעויות - הדס

הדס

הֲדַס הוא שיח יְרוק־עד האופייני לחורש הים תיכוני. עליו מבריקים וריחניים, פרחיו לבנים ופירותיו – המכונים במקורות 'ענבים' או 'בנות' – דמויי רימונים זעירים בגוני שחור־כחול.

בתנ"ך נקשר שמו של ההדס בנבואות נחמה. בספר ישעיהו נזכר ההדס עם שמות עצים אחרים שמסמלים הפיכת שממה למקום פורח: "אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן, אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו" (מא, יט); "תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ וְתַחַת הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס" (נה, יג), ובראשית ספר זכריה מתוארת דמותו של מלאך ה' "הָעֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים" (א, יא).[1]

ההדס משאיר רושם חיובי בולט גם בספרות חז"ל, כך למשל: "הרואה הדס בחלום – נכסיו מצליחין לו" (בבלי ברכות נז ע"א). ממבחר מקורות עולה כי ענפי ההדס שימשו לקישוט ולנוי: "ואילו הן עטרות חתנים? … של ורד ושל הדס" (תוספתא סוטה טו, ח); "מאי הינומא? […] תנורא דאסא [מקלעת הדסים]" (בבלי כתובות יז ע"ב). ואומנם מנהגי קישוט בהדסים ידועים גם ממקורות יווניים ורומיים בני התקופה. בד בבד שימש ההדס גם בשעת אבל – בתלמוד הבבלי למשל מסופר כי מיד לאחר מותם של האמוראים רב אסי ורב שילא (שהתנצחו ביניהם ומתו בזה אחר זה): "חזו דפרחא אסא מהאי פוריא להאי פוריא, אמרי שמע מינה עבדו רבנן פיוסא" [=ראו (תלמידיהם) שהדס פורח ממיטה למיטה, אמרו: מכאן שעשו חכמים שלום ביניהם] (נידה לז ע"א). ומדוע דווקא ענפי הדס? רש"י על אתר מסביר: "רגילין היו להניח הדס על המיטה [של הנפטר]". בימינו ידוע המנהג להריח עלי הדס בברכת הריח – "בורא עצי בשמים" – בהבדלה שבמוצאי שבתות.

ואולם על אף שלל ההקשרים שההדס נזכר בהם במקורות העברית הקלסית, אין כל ספק כי הוא קנה את פרסומו דווקא מן המקום שלא ננקב שמו במפורש – הציווי על נטילת ארבעה מינים בחג הסוכות: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל" (ויקרא כג, מ). התלמוד מזהה "ענף עץ עבֹת" עם הדס, ומקובל כי אין זו אלא מסורת קדומה שרק נתמכת בדרשת הפסוק.[2] כך בבבלי: "ענף עץ עבות – שענפיו חופין את עצו. ואי זה הוא? הוי אומר זה הדס" (סוכה לב ע"ב); "קלוע כמין קליעה ודומה לשלשלת זהו הדס" (שם), וכך בירושלמי: "וענף עץ עבות – עץ שענפיו חופין את רובו ועולה כמין קליעה. ואי זה זה? זה הדס" (סוכה ג, ב; נג ע"ג). בספר נחמיה מופיעים זה לצד זה "הדס" ו"עץ עבת" כאילו היו שני מינים שונים: "צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב" (ח, טו). ובתלמודים נתבאר כי "הדס" שבפסוק הוא מין הדס שוטה שאינו ראוי למצוות לולב (אלא לסיכוך הסוכה), ואילו "עץ עבֹת" הוא ההדס הנאגד עם שאר המינים. הבחנה אחרת בין הדס כשר ל'הדס שוטה' מוכרת גם מן הדרישה ההלכתית לקיים את "עבֹת" המקראי כך שעלי ההדס יצאו שלושה־שלושה מאותו קן, היינו ממקום צמיחתם על הגבעול (ועל כן הם מכונים "מְשֻׁלָּשׁ"); ומה שאין כן ב'הדס שוטה'.

הדס והדסה

בעברית שם הצמח הוא הדס, וכך גם בארמית של התלמוד הירושלמי ותרגומי המקרא (אולי בהשפעת העברית); בלהגי הארמית המזרחית הוא נקרא אסא (באכדית asu ובפי מקצת הערבים אַס) – ייתכן כי יש קשר בין שתי הצורות אך הגיזרון לא הוברר דיו. לצד השיח הריחני נזכרת בתנ"ך מילה דומה – שמה העברי של אסתר: "וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ" (ב, ז). יש הטוענים כי שם זה מבוסס על שם הצמח, ואומנם במדרשי חז"ל נקשרו הללו ללא היסוס: "'והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה'… ואין הדסים אלא צדיקים שנאמר: 'ויהי אומן את הדסה'" (בבלי סנהדרין צג ע"א). קשר זה מוכר בימינו גם משמו של ארגון הבריאות 'הדסה', שנקרא על שם אסתר המלכה ובסמלו מופיעים ענפי הדס. אחרים טוענים כי השם הדסה קשור למילה האכדית khadashatu שפירושה 'כלה', ואולם יש מי שמפקפק בכך.

הדס והידס

לבד משמותיהם של השיח והמלכה המפורסמים, מעט פחות ידוע כי מן השורש הד"ס נגזר גם הפועל הִדֵּס במשמעות 'ניתר', 'רמס', 'דידה': "תרנגולין שהידסו את העיסה ואת הפירות" (תוספתא בבא קמא פ"ב ה"א). קשה להצביע על קשר משמעות בין שיח ההֲדַס לפועל הִדֵּס, ואולי עולה הקֶשר מסיפור בתלמוד הבבלי: "אמרו עליו על ר' יהודה בר אלעאי שהיה נוטל בד של הדס ומרקיד לפני הכלה… רב שמואל בר רב יצחק מרקד אתלת" [היה רוקד ובידיו שלושה בדי הדס; לפי רש"י אף היה מלהטט בהם, "זורק אחת ומקבל אחת"] (כתובות יז ע"א). ייתכן כי ריקוד זה הוא שהעניק לצורת ההליכה – שבספרות חז"ל היא מיוחדת דווקא לתרנגול – את שמה.

בימינו נעשה הדס שם נפוץ לבנות, ובמידה רבה החליף את השם המסורתי הדסה.

—————————————————-

[1] בתרגום השבעים הגרסה היא "בין ההרים".

[2] מסורת זו נתמכת ממטבעות מימי המרד הגדול ומימי מרד בר כוכבא וכן מכתבי יוסף בן מתתיהו.