בגלל שהיא ברת תוקף

העברית ס, ג–ד (תשע"ב), עמ' 99–121

לקריאת המאמר

כללי העברית התקנית של ימינו מיוסדים ברגיל על נתוניה של העברית המופתית, בעיקר כפי שהיא מתועדת בטקסטים קדומים דוגמת המקרא והמשנה, ועל שיקול דעתם של חכמי הלשון בזמננו ובזמנים קודמים על סמך הנתונים האלה. מכיוון שהעברית הקדומה והעברית "שלנו" אינן היינו הך ומכיוון שלא תמיד טמונות בטקסטים המופתיים תשובות פשוטות וישירות לשאלות התקן, שיקול דעת זה של חכמי הלשון עשוי להתחשב, למשל, גם בשימוש הרווח בקרב הציבור, במגמות כלליות בעברית ובתופעות לשון בשפות אחרות.

יש שצורות המופיעות בתעודות העבריות הקדומות – ובעיקר בטקסטים שאינם נחשבים מופתיים – אינן מתיישבות עם מה שקבעו אנשי התקן או עם מה שמקובל לראות בו כלל של העברית התקנית, ואז נוצר פער מעניין בין נתוני העברית הקדומה למערך הידע של משתמשי העברית בימינו. קביעותיהם והמלצותיהם של חכמי הלשון אינן מבטאות בהכרח את התמונה המורכבת שמאחורי הכלל, אלא במקרים רבים הן מכוונות למסור את המסקנה המעשית של עיונם המלומד, ולפעמים מסתתרות מאחוריהם פרשיות סבוכות ומרתקות.

להלן נציג שני מקרים כאלה – האחד מתחום התחביר (בגלל ש־, למרות ש־) והאחר מתחום הלקסיקון והצורות (צורת הנסמך ברת)