רֶכֶשׁ, אֲחַשְׁתְּרָנִים ורַמָּכִים

"וַיִּשְׁלַח סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים בַּסּוּסִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ
הָאֲחַשְׁתְּרָנִים בְּנֵי הָרַמָּכִים" (אסתר ח, י)

 

בפסוק הזה מופיעות שלוש מילים שאינן נהירות לנו. נציג כאן כמה פירושים אפשריים למילים אלו.

רֶכֶשׁ

המילה רֶכֶשׁ מצויה במגילת אסתר פעמיים: בפסוק המצוטט לעיל ובאותו הקשר בפסוק יד: "הָרָצִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים יָצְאוּ מְבֹהָלִים וּדְחוּפִים בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, וְהַדָּת נִתְּנָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה". מחוץ למגילה היא משמשת במקרא עוד פעמיים: פעם במלכים א "וְהַשְּׂעֹרִים וְהַתֶּבֶן לַסּוּסִים וְלָרָכֶשׁ יָבִאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה שָּׁם אִישׁ כְּמִשְׁפָּטוֹ" (ה, ח); ופעם אצל מיכה הנביא "רְתֹם הַמֶּרְכָּבָה לָרֶכֶשׁ, יוֹשֶׁבֶת לָכִישׁ" (א, יג). ההקשרים ברורים, ואין לתמוה שהמילה רֶכֶשׁ מובנת בדרך כלל כ'סוסים' (אולי סוסים מסוג מסוים או סוסים ששימשו לתפקידים מסוימים, כסוסי מרכבה וסוסי דואר). גם בניבים שונים של הארמית רִכשא או רַכשא הוא 'סוס' או 'סוסים', ובאכדית רַכְּסֻ הוא חייל מחיל הפרשים או מחיל המרכבות.

בעברית ימינו רֶכֶשׁ הוא בדרך כלל 'רכישה', אבל יש גם שחקני רכש 'שחקנים שקבוצה רוכשת מקבוצה אחרת'. רֶכֶשׁ זה קשור כמובן למילה הוותיקה רְכוּשׁ ולפועל רָכַשׁ, והגיוני שגם הרֶכֶשׁ המקראי קשור למילה רכוש – בדומה למילה מִקְנֶה, המציינת בעיקר חיות משק, אבל גם נכסים ורכוש אחרים, וקשורה לפועל קָנָה ולמילה קניין. למעשה מכמה פסוקים במקרא נראה שגם המילה רכוש מציינת בהמות, למשל: "וַיִּנְהַג אֶת כָּל מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל רְכֻשׁוֹ אֲשֶׁר רָכָשׁ, מִקְנֵה קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּפַדַּן אֲרָם (בראשית לא, יח). באכדית השורש רכ"ס הוא שורש רווח מאוד שעיקרו 'קשירה', ובהערת הגיזרון של נפתלי טור־סיני במילון בן־יהודה לשורש רכ"ש נאמר כך: "יש לראות רכש כמבטא אחר של רכס במשמעות קשר, ומשרש זה נקראו סוסים שרתמו ואסרו אותם במרכבה, ומקנה בכלל, שקשרו אותם ברגליהם, רכוש או רֶכֶשׁ. והואיל והיה מקנה הבהמה עִקר מקנהו וקנינו של הרועה, הפך רכוש למלה במשמעות נכסים וקנין בכלל, ומכאן גם הפעל רָכַשׁ במשמעות עשה רכוש".

אֲחַשְׁתְּרָנִים

הָאֲחַשְׁתְּרָנִים הוא שם תואר המשמש במקרא בפסוק זה ובאותו הקשר בפסוק יד, והוא שאול מפרסית. משמעותו ככל הנראה 'של השלטון', 'של המלכות', והשאלה אפוא היא אם הוא מתייחס לרוכבים או לרכש, כלומר אם מדובר ברוכבים מלכותיים או בסוסים מלכותיים. ואולם לאורך כל הדורות התלבטו מדקדקים, דרשנים ופרשני מקרא במובנה של מילה סתומה זו והעלו הצעות מהצעות שונות. היו שראו בה שם עצם ('סוסים' או 'פְּרָדִים') והיו אף שדרשוה כשם תואר שהורכב מהמילים העבריות חָשׁ 'ממהר' ותָר: "שהם חשים וממהרין לרוץ ולתור אל ארץ שנצטוו" (מדרש לקח טוב). כבר בתלמוד הבבלי מַקשה רבינא על הטַענה שהציבור שומע את קריאת המגילה בלי להבינהּ וטוען כנגדה: "אטו אנן ידעינן 'האחשתרנים בני הרמכים' מאן אנון", כלומר 'האם אנו [החכמים] יודעים מי הם האחשתרנים בני הרמכים?' – מתברר שגם בזמנו היו אלה מילים סתומות.

רַמָּכִים

אם כן מי הם "בְּנֵי הָרַמָּכִים"? המילה רַמָּךְ מצויה במקרא רק כאן, וגם מובנה אינו ברור לגמרי. יש סוברים שהיא מתייחסת לרֶכֶשׁ, ולפי זה רַמָּכִים הם סוסים או סוסות. אחרים סבורים שהכוונה לרצים, רוכבי הרכש, כלומר לרוכבים על הסוסים. מן הארמית הסורית מוכּרת המילה רַמכָּא שפירושה 'עֵדֶר', וייתכן שמקורה בפרסית. בערבית רַמַכַּת היא סוסה, ועל פיה פירש אבן עזרא את המילה רמכים 'סוסיות' (= סוסות). לפי פירושו "האחשתרנים בני הרמכים" הם 'פרדים בני סוסיות', כלומר פרדים מובחרים שאביהם חמור ואימם סוסה. ואומנם במשנה המילה רמך, המצויה בה רק פעם אחת (כלאים ח, ה) – מתפרשת בדרך כלל כ'פרד שאימו סוסה'. בכתבי היד של המשנה היא מנוקדת רֶמֶךְ או רָמָךְ, ואפשר שהרַמָּכִים במקרא הם הרוכבים על הרְמָכִים (צורת הרבים של רֶמֶךְ או רָמָךְ), כלומר הרוכבים על סוסים או פרדים – כפי שגַּמָּלִים הם נוהגי גְּמַלִּים וחַמָּרִים מוליכים חמורים. לפי גרסה אחרת המילה במשנה היא רַמָּךְ, ואם כך יכול כאמור להיות שגם במקרא אין מדובר ברוכבים אלא בסוסים (או בסוסות או בפרדים) עצמם.