מטרייה

המילה מִטְרִיָּה היא מחידושיו של אליעזר בן־יהודה. חיים נחמן ביאליק – שלא חיבב את החידושים בסיומת ־ִיָּה (הללו דמו באוזניו לנעירת חמור[1]) – הציע במקומה את השם סוֹכֵךְ מן השורש סכ"ך (כמו סֻכָּה וסְכָךְ). גורלה של הצעה זו לא שפר, ואולם אפשר למצוא אותה פה ושם בספרות העברית. כך למשל אימץ אותה הסופר ש"י עגנון: "כל מימי הגשמים התכנסו לתוך נעליו. הסוכך נשמט מידו ונפל והגשמים ליחלחו אותו ואת בגדיו" (סיפור פשוט, עמ' קפז).

בטרם נודע האביזר הזה כאביזר חורפי הוא נועד להגן דווקא מפני השמש, ועדויות לכך מוצאים כבר בתרבויות עתיקות יומין. שימוש זה אומנם הלך ונדחה בהדרגה מפני תפקידו החדש – הגנה מפני גשם, ואולם בלשונות רבות שמו של אביזר זה קשור דווקא ל'שמש' ולהגנה מפניה.

בערבית המדוברת בארץ (וממנה גם בטורקית) המילה המקובלת היא שַׁמְסִיַּה הגזורה מן שַׁמְס 'שמש'. מן הסתם בהשראתה חודשה בעברית המילה שִׁמְשִׁיָּה, וסביר להניח שבעקבותיה חודשה המִטְרִיַָּה, ולא להפך.[2]

בחלופות מטרייה ושמשייה מחד גיסא וסוכך מאידך גיסא משתקפות שתי גישות בבחירת השם לאביזר הנחוץ: התמקדות בתפקידו – להגן, לתת מחסה, להצל, להאהיל, או בדבר שמפניו הוא מגן – גשם או שמש.

בלשונות העולם אפשר למצוא מזה ומזה וגם שילוב של השניים:

המילה umbrella באנגלית נשאלה מאיטלקית (כיום ombrello), והיא גזורה מן umbra 'צל' (כיום באיטלקית ombra). בדומה לכך בערבית מטרייה היא مِظَلَّة (מִטַ'לַּה) מן השורש ט'ל"ל המקביל לשורש צל"ל בעברית.[3] בפרסית ובכמה להגים ערביים משמשות מילים הקרובות במשמען ל'אוהל'. גם דוברי האמהרית לא יתקשו לזהות את המילה ጥላ (טְלַ) 'צל' בתוך המילה ጃንጥላ (גָ'אנטְלָא) 'מטרייה'. ברוסית מטרייה היא зонтик (זוֹנְטִיק) – גלגול של מילה הולנדית מעולם הספּנות zonnedek, שרכיביה הם 'שמש' ו'כיסוי'.

לעומת זאת בגרמנית נוטלים בימות הגשמים Regenschirm המורכב מ־Regen 'גשם' ו־Schirm 'מגן' (יש הנוקטים רק Schirm, וכך ביידיש: רעגנשירם או שירם). וגם במילה הצרפתית parapluie משמשים שני רכיבים אלו (מילה זו נשאלה להולנדית וללשונות הנורדיות).

בטרם נקלטה המטרייה של בן־יהודה בלשוננו הוצעו מגוון חלופות ובכולן הרכיבים שמצאנו בלשונות האחרות: גּוֹנֵן, אָהִיל, מַחֲסוֹן, מִטְרוֹן, מִטְרִית, מַחֲסֵה זֶרֶם, מַחֲסֶה מִמָּטָר, חָסוּת מִמָּטָר, מָגֵן לַמָּטָר ועוד.

תוספות

א. ביאליק ניסה שוב את כוחו בהצעת סוֹכֵךְ תמורת "פרשוט" (parachute), וסוֹכְכָן לציון מי שמשתמש בו. ואולם גם במקרה זה נדחתה הצעתו ונתקבלה זו של הסופר אהרון ראובני – מַצְנֵחַ וצַנְחָן. ראובני הטעים כי יש לקשור את שם המכשיר לא לצורתו כי אם לתפקידו, שמא – כדרכם של מכשירים – צורתו תשתנה (המדור לשוננו לעם בעיתון הארץ, 7 ביוני 1940; שפה קמה, ירושלים תשס"ט, קטע 344).

ב. הסופר ש"י עגנון לועג בסאטירה המושחזת 'שלום עולמים' לסדרי הממשל למינם; בין היתר גם לדרכם של מחדשי המילים וברמיזה על החידוש 'מטרייה': "יש שהציעו לקרות לאותו מכשיר [שאמור למנוע את ירידת הגשמים על הארץ] מעצריה, שהרי כל עיקרו הוא לעצור את הגשמים, ויש שהציעו לקרותו סוככיה על שם שעשוי כסוכך, ויש שהציעו לקרותו פרוטסטיה. נתקבל השם פרוטסטיה, הואיל והוא מורה על מחאה" (עמ' 101). מעט לפני כן הוא מתאר את המטריות בלשון הזאת: "והיו נוהגים לפרוס על ראשם כמין אוהל בימות החמה מפני החמה ובימות הגשמים מפני הגשמים" (מתוך 'פרקים של ספר המדינה' בכרך 'סמוך ונראה', עמ' 100).

תודתנו לאיש הלשון אמנון שפירא על עזרתו המלומדת.

_________________________

[1] כה העיד אחד ממכריו: "נשאר בזיכרוני כיצד שפך ביאליק רוגזו על מלה שנתחדשה זה מקרוב בסיומת 'יה' כאופנת הימים ההם […] 'יה, יה, יה, יה' – היה מצעק בפעירת פה והקשת שיניים – 'בקרוב יישמעו בעברית רק יה, יה, יה כנעירת חמור'… ובקולו חיקה נעירה זו" (דניאל לייבל, ביאליק שבעל־פה, מולד יז (131), תשי"ט, עמ' 279–280). ההתנגדות לחידושים בסיומת ־ִיָּה נבעה מנדירותן של צורות עבריות כאלה במקורות (כמו עָזְנִיָּה ואֳנִיָּה) לעומת רגילותן בערבית.

[2] בסיס הגזירה של מִטְרִיָּה הוא על דרך הסגוליים כמו שֶׁמֶשׁ ושִׁמְשִׁיָּה, ולא כנטיית מָטָר (רק בחלק מנטיית הרבים המ"ם בחיריק, כגון מִטְרֵי־).

[3] מעניין לציין שהצורה הספרותית מִטַ'לַּה משמשת בפי דוברי הערבית בארץ במשמעות 'שמשייה', זו הננעצת בחול אשר על שפת הים.