על הבעת המספר המעורב
הדוברים בני ימינו רגילים לומר את המספר המעורב (שלם ושבר) ברצף ורק בסופו לציין את הדבר הנמנה: ‘שלושה וחצי חדרים’, ‘שניים ורבע אחוזים’ וכדומה. ואולם בוגרי בתי הספר מכירים את התיקון שלפיו יש לומר את הדבר הנמנה לפני השבר: ‘שלושה חדרים וחצי’, ‘שני אחוזים ורבע’.
האקדמיה ללשון העברית נדרשה לסוגיה זו, והחליטה שאומנם הדרך המועדפת היא הדרך השנייה ‘שלושה חדרים וחצי’, ואולם אין מניעה להשתמש גם בדרך הראשונה ‘שלושה וחצי חדרים’ (ראו את הדיון בישיבה שיד).
מה הבסיס להעדפה זו?
עיון במקרא מעלה דרך הבעה שונה משתי הדרכים הנזכרות: ברוב המקרים השם הנמנה נזכר גם לאחר השלם וגם לאחר השבר, כגון “שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה” (במדבר לד, טו); “לְתִשְׁעַת הַשְּׁבָטִים וַחֲצִי הַשֵּׁבֶט הַמְנַשֶּׁה” (יהושע יג, ז); “וְאַמָּה וַחֲצִי הָאַמָּה” (שמות כו, טז).
בלשון חז”ל השם הנמנה מוזכר בדרך כלל רק לאחר השלם, כגון ‘עשר אמות ומחצה’ (תוספתא כלאים ב, ו), ‘שבעת קבין ומחצה’ (תוספתא בבא בתרא ו, כה); אך גם: ‘טפח ושליש טפח‘ (תוספתא כלים [ב”מ] ז, ב), ‘אמה ושני שלישי אמה‘ (בבלי עירובין יט ע”א). נראה אפוא שהמבנה שבו השם הנמנה מופיע רק אחרי השלם הוא קיצורו של המבנה שבו השם הנמנה מופיע הן אחרי השלם הן אחרי השבר.
ואולם קשה להתעלם מן ההיגיון של המבנה שנוצר בעברית החדשה – שלפיו הדבר הנמנה בא אחרי השבר. מבנה זה משקף את התפיסה הרואה במספר על שני רכיביו – השלם והשבר – יחידת משמעות אחת. כך גם מוצגים השלם והשבר ברצף בכתיבת המספר בספרוֹת, כגון ½3 חדרים. בוועדת הדקדוק אף נטען שאין הבדל עקרוני בין המבנה ‘מאה ואחד שקלים’ – שבו השם הנמנה בא בצורת ריבוי ‘שקלים’ לאחר המספר ‘אחד’ – ובין המבנה ‘שניים וחצי חדרים’. ההצדקה לשני המבנים היא כאמור התפיסה הרואה במספר על כל רכיביו ישות אחת.
מכל האמור לעיל הגיעה ועדת הדקדוק למסקנה שאין סיבה שלא להתיר את המבנה ‘שלושה וחצי חדרים’ וכדומה, אף שהיתר זה אינו עולה בקנה אחד עם התקן המקובל בקרב עורכי לשון, מורים וכותבים.[1]
בדיון שהיה במליאת האקדמיה הוחלט לציין במפורש את עדיפותה של הדרך שנלמדה מלשון חז”ל ובספרי הלימוד, כלומר הדרך שבה השם הנמנה בא אחרי השלם.
המספר המעורב משלם ומשבר עשרוני
שמות מספר המורכבים משלם ומשבר עשרוני העמידו לפני האקדמיה אתגר קשה, והסוגיה – אף שהצביעו עליה במליאת האקדמיה – הוחזרה לוועדת הדקדוק ולא הוכרעה עד היום.
דרך אחת להביע את המספר המעורב שבו שבר עשרוני היא בשיטה הנהוגה בשידורי הרדיו המוקפדים: כך למשל אם המדד עלה ב־3.21% אומרים: ‘שלושה אחוזים ועשרים ואחת מאיות’, ואם הוא ירד ב־0.2% אומרים ‘שתי עשיריות האחוז’. בדרך זו עוקפים את המבנה העשרוני של המספר. ואולם צורת הבעה זו אינה יפה למי שעוסק במספרים ביום יום.
השאלה הסבוכה כאן היא הפיצול במין הדקדוקי בין המספר השלם, שאמור להתאים לשם הנמנה, ובין השבר העשרוני שהוא למעשה מספר סתמי, כלומר בנקבה. לפי ההיגיון הלשוני מתבקש לומר למשל ‘שלושה אחוזים נקודה עשרים ואחת’ – השלם ‘שלושה’ בזכר מותאם לשם ‘אחוזים’ והשבר ‘עשרים ואחת’ בנקבה כמספר סתמי. ואולם אם מציינים את השם הנמנה בסוף, המבנה המתקבל קשה אף יותר: ‘שלושה נקודה עשרים ואחת אחוזים’.
היו שסברו שפיצול זה במין הדקדוקי הוא מעמסה שאי אפשר להטיל על הדוברים. בעלי הדעה הזאת הציעו להחיל את המין הדקדוקי של השם הנספר גם על השבר: ‘שלושה נקודה עשרים ואחד אחוזים’.[2]
הצעה מרחיקת לכת נוספת הייתה לראות במספר כולו מספר סתמי ולהשתמש תמיד בנקבה: ‘שלוש נקודה עשרים ואחת אחוז(ים)’.
כיום המזכירות המדעית של האקדמיה מציעה לשואלים את האפשרויות האלה:
- שלושה אחוזים נקודה עשרים ואחת
- שלושה נקודה עשרים ואחת אחוזים
- שלושה נקודה עשרים ואחד אחוזים
- שלושה אחוזים ועשרים ואחת מאיות (האחוז).
כמובן כאשר המספר בא לעצמו ואינו מונה דבר־מה, הוא ייאמר בלשון הסתמית, כלומר בנקבה, למשל: ‘שלוש נקודה עשרים ואחת’, ואף ‘שלוש נקודה שתיים אחת’.
______________________
[1] למשל יצחק אבינרי, יד הלשון, עמ’ 357–358, אבא בנדויד, מדריך לשון לרדיו ולטלויזיה, עמ’ 115; ספרי לימוד ובחינות הבגרות; עם זאת לא נמצאו הנחיות להבעת המספר המעורב בספרי הדקדוק של משה גושן־גוטשטיין, יהושע בלאו, צבי הר־זהב ודוד ילין.
[2] כאשר השם הנמנה הוא בנקבה, כמובן ייאמר המספר כולו בנקבה, כגון ‘שלוש נקודה עשרים ואחת מעלות’.
