חלקי הנעל
בשנת תרפ"א פרסם ועד הלשון "לוח רצענות" ובו חלקי הנעל, סוגי נעליים, מכשירים ופעולות המשמשים את הרצענים (או הסנדלרים) – כל אלו בלוויית איורים.
בחלקי הנעל המובאים להלן יש כמה מילים מוכרות: המילים שְׂרוֹךְ ועָקֵב מוכרות מן המקרא. המילה חַרְטוֹם מוכרת מלשון המשנה. מילה זו קרובה למילה חֹטֶם – אף, ומציינת את החלק הקדמי והמחודד של הפנים של בעלי החיים ועופות. בימינו המילה חרטום משמשת בעיקר לציון החלק הקדמי של כלי שיט – חרטום הספינה וכד'.
באיור ניתנו שמות שונים לארבע פיסות העור העוטפות את גב הרגל:
- חַרְטוֹם – החלק הקדמי.
- אֲחוֹרָה (במלרע) – החלק האחורי.
- פֶּנֶת – החלק שבין החרטום לאחורה; מילה מחודשת זו מבוססת על מילה מן הארמית של התלמוד הבבלי הנזכרת בגרסאות שונות – פנתא, אפינתא ועוד. במסכת ברכות נקבע ש"גנאי הוא לתלמיד חכם שיצא במנעלים המטולאים". לקביעה הזאת בא דיוק: "ולא אמרן אלא באפנתא, אבל בגילדה לית לן בה" – והכוונה שדווקא אם החלק העליון מטולא ולא הסוליה. לפי זה יש הקושרים את המילה הזאת למילה פנים.
- גַּפָּה – צד הנעל, כעולה מן ההסבר למונח אחר הנזכר באותו הלוח: "חָבָט – חתיכת עור עוברת מקצה שפת גפה אחת לגפה השנית לפרף את הנעל". כיום גפה היא כל החלק העליון של הנעל (שאינו הסוליה).
בתיאור סוליית הנעל מופיעים באיור זה שלושה מונחים:
- פְּסוֹלִיּוֹת – לא הצלחנו להתחקות על מקורה ומשמעה של מילה זו (מכל מקום נראה שהכוונה לחתיכות עור המודבקות זו לזו ויוצרות את העקב).
- חֲרִיקוֹת – כנראה חריצים בשולי הסוליה (השורש חר"ק והשורש חר"ץ מתחלפים ביניהם).
- גִּלְדָּה – מן הארמית של התלמוד, המילה משמשת בין היתר במשמעות סוליה.
