פירוש רש"י לתורה והמסורת האשכנזית הקדומה של לשון חז"ל

מאת: אריאל שוה

לשוננו פא (תשע"ט), עמ' 150–160

לקריאת המאמר

יצירתו הפרשנית הענפה של רש"י זכתה למעמד קנוני בעולם הרוח היהודי, וכבר מראשית ימיה של חוכמת ישראל הייתה מושא למחקרים רבים בתחומי דעת מגוונים. בעיון הקצר המחבר מבקש להדגים את תרומת פירושו של רש"י לתורה לחקר לשון חז"ל.

במאמר מתבררים כמה פרטים מלשון חז"ל העולים בעדי הנוסח של פירוש רש"י לתורה. הטורח לעיין במסירות הטובות של הפירוש לתורה ימצא בהן לא מעט צורות המאששות את ממצאי המחקר המודרני של לשון חז"ל או מאירות את הממצאים באור חדש. ואין צריך לומר שיש בצורות האלה כדי ללמד על זמנן ומקומן, דהיינו על מסורת הלשון הקדם־אשכנזית כפי שרווחה בצרפת של המאה האחת עשרה.

ארבע מילים נידונות במאמר: "עגומת" (מן הפירוש לדברים כ, ה), "זקפים" (שם, ט), "כגלייה" (בראשית טז, ד) ו"ניפולת" (ויקרא כו, כו). מן הדיון עולה כי אותם שינויים, מדעת ושלא מדעת, שטשטשו את פניה המקוריים של לשון חז"ל בעדיה הישירים שיבשו במשך הדורות גם את גילוייה בעֵד עקיף כפירוש רש"י לתורה. את התופעה הזאת אפשר לנצל להערכת עדי הנוסח של החיבור (ושל חיבורים נוספים מפרי עטם של חכמי ימי הביניים המוקדמים) על פי מידת השתמרותן של צורות לשון חז"ל המקוריות ששוקעו בהם.