"ככה" בעברית המזרחית בישראל: בחינה סינכרונית והיסטורית

מאת: יהודית הנשקה

לשוננו פ"א

לקריאת המאמר

חקר לשונם של ישראלים שמוצאם מארצות האסלאם התפתח מאוד בישראל במחצית השנייה של המאה העשרים. מרבית המחקרים נעשו בידי חוקרים מתחום הסוציולוגיה והחינוך שדגלו בשיטת ה"חסך הלשוני" וסברו כי לשונם של דוברים אלה לקויה בתחומים רבים ומגוונים.

אך בחינת התופעות הלשוניות שהעלו חוקרים אלה מגלה כי חלק לא קטן מהן ניתן להסביר על רקע הלשון הערבית־יהודית ששימשה בפיהם של הנחקרים. יתר על כן, מקצת המאפיינים הלשוניים של דוברים אלה ממשיכים. לשמש כיום במאה העשרים ואחת אף בלשונם של ישראלים ילידים, דוברי עברית כשפת אם, ולמעשה הם חלק מניב לשוני־חברתי המאפיין ישראלים מזרחיים בעיקר מן הפריפריה הישראלית. בחינה של הדוברים נושאי הניב זה מעלה כי המכנה המשותף שלהם אינו כלכלי דווקא, ואף לא השכלתי או קוגנטיבי כפי שסברו החוקרים הללו, אלא אתני־חברתי וגאוגרפי. המאפיין העיקרי של סוציולקט זה נעוץ בפירות המגע בין לשונות האם של העולים הראשונים מארצות האסלאם ובין העברית החדשה, שנלמדה והונחלה בשנות החמישים והשישים.

במאמר זה מבקשת המחברת לשוב ולהוכיח הנחה זו על ידי ניתוח של הרכיב הלשוני ככה, הנבדל בשימושיו בעברית המזרחית של המאה העשרים ואחת מן העברית הכללית, ולעמוד על קשריו עם הערבית היהודית ששימשה בפי דוברים ישראלים בני הדור הראשון לעלייה.