צירופי ימינו ומאגר המילון ההיסטורי

מאת: ברכה דלמצקי־פישלר

לשוננו לעם עז, א (תשס"ח)

לקריאת המאמר

במאמר נסקרים כמאה וחמישים צירופי לשון כבולים, גלגוליהם ונסיבותיהם, והם נחלקים לשתי קבוצות המתמיינות לפי מוצא הצירופים: לצירופי הקבוצה הראשונה מקור עברי קנוני, ולצירופי הקבוצה השנייה מקור זר בעל השפעה (אחד או יותר). בשתי הקבוצות – הבין־טקסטואלית והבין־לשונית – נקודת המוצא הוא המוצר הסופי, היינו צורת הצירוף המוכרת והשגורה בימינו, והדיון מתחקה אחרי הגלגולים שהובילו אליה. הגלגולים, המשתקפים בעדויות מן הספרות שבכתב (ממאגרי המילון ההיסטורי וממקורות אחרים), הם תוצאה של תהליכי לשון טבעיים ואינם סטיות מכוונות למטרות ספרותיות.

בסוג הבין־טקסטואלי מעומתים שני קולות סמכותיים: הצורה המקורית שואבת את סמכותה מקדושתו של הטקסט הקדום, והצורה הכבולה בת ימינו שואבת את כוחה משגירותה בשימוש. בסוג הבין־לשוני המקור הזר נוטה להיעלם במרוצת הזמן מן התודעה ואחריותו משנית לתהליך הגיבוש המתרחש בתוך העברית. בדרך כלל מדובר בכמה נוסחים עבריים המעידים על לבטי תרגום – עד לרגע שמתגבש בו הנוסח האחד ונהפך לכבול.

עניין מיוחד מעוררת התערבות המנגנון הבין־טקסטואלי בתוך היחסים הבין־לשוניים שבמהלכה מקור קלסי מגויס לשם תרגום צירוף זר. התערבות שכזאת אופיינית לבני דורות מעבר שהתנסו ברציפות הקשר למקורות ובניתוקו כאחד.

למאמר נספח מפתח הצירופים.