ילד עומד לפני שלט דרכים והכיתוב: ימני ושמאלי

ימני ושמאלי

שמות הצדדים והכיוונים הם יָמִין ושְׂמֹאל, ודווקא מפני שהאחד הוא ניגודו של האחר, זהו צמד מילים רווח משחר ימיה של העברית. לדוגמה: "וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם, לֹא תָסֻרוּ יָמִין וּשְׂמֹאל" (דברים ה, כט).

נטיית שתי המילים האלה בכינויי הקניין היא הנטייה הצפויה: יְמִינִי, יְמִינְךָ, יְמִינוֹ וכו'; שְׂמֹאלִי, שְׂמֹאלְךָ, שְׂמֹאלוֹ וכו'. ואולם מן המילים האלה נגזרים גם שמות תואר בתוספת הסיומת ־ִי, וצורתם אינה הצורה הצפויה: משְׂמֹאל מתקבל שְׂמָאלִי (ולא שְׂמֹאלִי), ומימין – יְמָנִי (ולא יְמִינִי).

התנועה המקורית של המ"ם במילה שְׂמֹאל הייתה a ארוכה, כמו בצורתה בערבית שַׁמַאל. בעוד במרבית צורותיה תנועה זו השתנתה ל־o, שינוי הידוע כמעתק הכנעני, בצורה שְׂמָאלִי מעתק זה לא חל. יש המשווים זאת למילה רֹאשׁ, שצורת הרבים שלה היא רָאשִׁים (ולא רֹאשִׁים), וגם שם התואר הגזור ממנה בא בתנועת a: רָאשִׁי (ולא רֹאשִׁי).

ידוע שבגלל קִרבת המשמעות (קרבה סמנטית) בין צמדי מילים הפוכות הן יכולות להיות מושפעות זו מזו בצורתן. כך למשל יש המסבירים את צורות הפועל לָקַח בלי הלמ"ד, כגון יִקַּח, קַח, כהשפעת צורות הפועל נָתַן בלי הנו"ן (יִתֵּן, תֵּן); כך גם במקרא נמצא את הזוג "וּמוֹצָאָיו וּמוֹבָאָיו" (יחזקאל מג, יא) – 'מובאיו' על דרך גזרת פ"י אף על פי ששורש המילה הוא בו"א.

בדרך דומה השפיעה הצורה שְׂמָאלִי על בת זוגה, וכך כבר בלשון המקרא ניגודו של שְׂמָאלִי הוא יְמָנִי, למשל: "וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַיְמָנִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יָכִין, וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַשְּׂמָאלִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בֹּעַז" (מלכים א ז, כא). הצורה יְמִינִי או אִישׁ יְמִינִי משמשת במקרא רק בכינויו של מי שמתייחס על שבט בנימין מפני שבמקרה זה ימיני כמוהו כראובני או שמעוני, ואינו חלק מצמד מילים מנוגדות.