איור אישה יושבת ליד שולחן עם כוס קפה עם כיתוב "קפה אֵ֫צֶל ברטה"

אֵ֫צֶל ולא אֵצֶ֫ל

ההגייה התקנית של מילת היחס אֵצֶל היא במלעיל (ההטעמה בהברה שלפני האחרונה). לפי זה יש לומר: 'הספר נמצא אֵ֫צֶל הספרנית' (ולא אֵצֶ֫ל הספרנית). המילה שייכת לקבוצת השמות הסגוליים, המוטעמים בצורת הנפרד שלהם במלעיל, וכמוה כמילת היחס נֶגֶד.

אצל היא מילת יחס מקראית, ולפי טעמי המקרא אפשר להיווכח מה מקום הטעם. למשל: "וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן־הַיְאֹר רָעוֹת מַרְאֶה וְדַקּוֹת בָּשָׂר וַתַּעֲמֹדְנָה אֵ֥צֶל הַפָּרוֹת עַל שְׂפַת הַיְאֹר" (בראשית מא, ג); "לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כׇּל עֵץ אֵ֗צֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ" (דברים טז, כא).

נטיית אֵצֶל כנטיית הסגוליים ביחיד, כלומר בשווא נח באות השנייה: אֶצְלִי, אֶצְלְךָ, אֶצְלֵךְ, אֶצְלָם, אֶצְלָן (ולא אצלהם או אצלהן) – כמו נֶגְדִּי, נֶגְדְּךָ, נֶגְדֵּךְ, נֶגְדָּם.

משמעויות מילת היחס אצל

את מילת היחס 'אצל' ירשנו מן המקרא, ובו היא משמשת הן במשמעות 'על יד', 'בקרבת־', כגון "קְחוּ אֶת הַמִּנְחָה הַנּוֹתֶרֶת… וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ" (ויקרא י, יב), הן במשמעות 'ברשות־', כגון "וַתַּנַּח בִּגְדוֹ אֶצְלָהּ עַד בּוֹא אֲדֹנָיו אֶל בֵּיתוֹ" (בראשית לט, טז). ויש גם 'מֵאֵצֶל' במשמעות 'מליד', כגון בדברי אחת הנשים במשפט שלמה: "וַתָּקׇם בְּתוֹךְ הַלַּיְלָה וַתִּקַּח אֶת בְּנִי מֵאֶצְלִי וַאֲמָתְךָ יְשֵׁנָה, וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ בְּחֵיקָהּ וְאֶת בְּנָהּ הַמֵּת הִשְׁכִּיבָה בְחֵיקִי" (מלכים א ג, כ).

בלשון חז"ל 'אצל' משמשת הרבה במשמעות 'אל' כשהיא מצטרפת לפועל תנועה, כגון בדבריו החריפים של רבן גמליאל לר' יהושע: "גוזר אני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותך ביום שחל להיות יום הכיפורים להיות בחשבונך" (משנת ראש השנה ב, ט). שימוש זה נחשב בעברית ימינו לשימוש ספרותי.

בעברית של ימי הביניים נוספה לשימושי 'אצל' גם המשמעות של 'בקרב', כגון "מפני שהיה דברם מפורסם אצל האומות" (הכוזרי בתרגום יהודה אבן תיבון), ואף גון המשמעות 'בעינֵי', 'לדעת', כגון "כונתך רצויה אצל הבורא" (שם). בפירוש רש"י לתורה מצינו את 'אצל' במשמע 'ביחס אל', 'בנוגע אל', למשל "כמו שפירשנו אצל 'לא ידוֹן רוחי'" (רש"י לבראשית יח, ג).

בימינו שימושה העיקרי של 'אצל' הוא לציון הימצאות בתחומו או ברשותו של אדם, במקביל למילת היחס ב־ כשאין מדובר באדם, כמו שעולה מהשוואת שני המשפטים האלה: 'הפגישה תהיה בבית של אסתר' לעומת 'הפגישה תהיה אצל אסתר'. במשפטים כמו 'אצלי הכול בסדר', 'עבדתי אצלו שנתיים', 'אצלה הוא לא יוכל לעשות חוכמות' – 'אצל' מביעה גוונים שונים של הימצאות בתחומו של מישהו.

אשר לגיזרון המילה, מוצע לקשור את השורש אצ"ל לשורש מקביל בערבית וצ"ל כגון בפועל وَصَلَ (וַצַלַ) – שעניינו חיבור, הגעה אל וכדומה.