כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה

כי האדם עץ השדה
כמו האדם גם העץ צומח
כמו העץ האדם נגדע

כך כתב נתן זך בשירו "עץ השדה". דימוי האדם לעץ השדה, כלומר עץ מאכל, קיבל את השראתו מן הפסוק בספר דברים:

כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתׇפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת, כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר? (כ, יט)

מקובל לפרש את הפסוק כשאלה רטורית: וכי עץ המאכל הוא אדם – שאתה נלחם בו בעת מצור ומונע ממנו לעשות פרי? הרי עץ הפרי מביא לך תועלת ואל לך להשמידו. מן הפסוק עולה אפוא שהעץ אינו דומה לאדם.

ואולם היום המשפט "כי האדם עץ השדה" מתפרש לא כשאלה אלא כהצהרה, ומשמעה הפוך: האדם דומה לעץ השדה, וכך מובן המשפט גם בשירו של זך: גם האדם וגם העץ צומחים, וכמו העץ גם האדם נגדע. ואפשר להרחיב ולומר: כמו העץ גם האדם נטוע וגם הוא עושה זרעים ופירות.

במדרש מצאנו דימוי הפוך – של עץ המאכל לאדם: בשעה שכורתין את עץ האילן עושה פרי למינו הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין קולו נשמע" (פרקי דרבי אליעזר לד).

 

מאת רות אלמגור־רמון ונורית אלרואי, שודר בפינה "רגע של עברית" בקול ישראל.