איור תיק גב ועליו השם "ארז"

ארז

רבים הם הקרויים בשם אֶרֶז על שם העץ המחטני והחזק.

הארז הוא אחד משמות העצים הנפוצים בתנ"ך (כ־70 פעם), ובמיוחד בולט ארז הלבנון. התרגומים הקדומים זיהו את הארז עם Cedrus libani, כלומר הארז שאנחנו מכירים בימינו. ואולם לפי התיאורים במקרא, לפחות בחלק מן ההיקרויות, יש הסוברים שהארז המקראי הוא דווקא Abies cilicia, כלומר העץ הקרוי כיום אשוח.

לפי התיאורים במקרא נראה שבעת העתיקה הרבו להשתמש בארז לבנייה הודות לחוזקו ולעמידותו. כך למשל אומר דוד לנתן הנביא: "רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה" (שמואל ב ז, יב). שלמה, שזכה לבנות את בית המקדש, ייבא ארזים מהלבנון לצורך הבנייה באמצעות חירם מלך צור: "וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ לִי אֲרָזִים" (מלכים א ה, כ). בהמשך מסופר על ציפוי קירות המקדש בלוחות ארז: "וַיִּסְפֹּן אֶת הַבַּיִת גֵּבִים וּשְׂדֵרֹת בָּאֲרָזִים" (מלכים א ז, ט), וכן "וְאֶרֶז אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה מִקְלַעַת פְּקָעִים וּפְטוּרֵי צִצִּים, הַכֹּל אֶרֶז אֵין אֶבֶן נִרְאָה" (שם יח).

מכיוון שהארז נחשב החזק והעמיד בעצים, הוא משמש בשלל מימרות וביטויים כסמל לחוזק, לחוסן ולגובה. ישעיהו מביא את הארז כסמל לגובה: "וְעַל כָּל אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן הָרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים" (ב, יג). בתהילים הארז הוא סמל לצמיחה ולשגשוג: "צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח, כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה" (צב, יג). בשיר השירים הדוד מתואר בין היתר בדימוי לארז: "מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן בָּחוּר כָּאֲרָזִים" (ה, טו), ומכאן מטבע הלשון 'בחור כארז' המשמש עד ימינו.

בתיאור חוכמתו של שלמה נזכר שהוא דיבר על העצים מן הגדול שבהם ועד הקטן: "מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִיר" (מלכים א ה, יג). בעקבות התיאור הזה נטבעה בתלמוד הבבלי המימרה: "אם בארזים נפלה שלהבת… מה יעשו אזובי קיר" (מועד קטן כה ע"ב). מימרה תלמודית אחרת ממליצה: "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז" (תענית כ ע"ב), קשה כארז – תקיף בדעתו. בהמשך מדומים גדולי התורה לארזי הלבנון, ככתוב בקינה לתשעה באב על עשרת הרוגי מלכות: "ארזי הלבנון אדירי התורה" (מאת מאיר בן יחיאל מאשכנז, כנראה מן המאה השלוש עשרה).

האם יש קשר בין עץ הארז ובין הפועל לארוז? המילה אָרוּז מקורה בספר יחזקאל. בנבואה על קריסתה של העיר צור יחזקאל מתאר את עושרה של העיר ואת כישורי המסחר שלה. בין השאר מתוארת סחורה של בגדי פאר ובדים המהודקת בחבלים: "בִּגְלוֹמֵי תְּכֵלֶת וְרִקְמָה וּבְגִנְזֵי בְּרֹמִים בַּחֲבָלִים חֲבֻשִׁים וַאֲרֻזִים" (כז, כד). בפירושה של המילה התלבטו הפרשנים והחוקרים. יש שהבינו את המילה 'ארוזים' כנרדפת ל'חבושים', כלומר 'קשורים'; רש"י בעקבות תרגום יונתן הבין את 'ארוזים' כנתונים בתוך (ארגז עשוי) עץ ארז. אברהם שליט הציע שמדובר בחבלים שמשחו אותם בשמן ארזים לצורך חיזוקם, והייתה גם גרסה שקראה כאן 'אֲרָזִים'. בין כה וכה, נראה שבעקבות המילה המקראית היחידאית "ארוזים" נוצר בעברית החדשה הפועל אָרַז, וקשה לחשוב איך הסתדרו דוברי העברית בעבר בלעדיו. כיום אנחנו אורזים מזוודות, מקבלים חבילות ארוזות, נותנים במתנה מארזים של מוצרים, מייצרים אריזות וגם מנסים למחזר אותן.