הנמר ובני משפחתו

הנמר נזכר במקרא פעמים אחדות. משערים שבעל החיים הזה היה נפוץ בארץ ישראל, ולא רק בתקופת התנ"ך. גם במאה העשרים עדיין נצפו בארץ נמרים (אפילו תת־מינים שונים של נמר), וייתכן שנמרים מעטים חיים בטבע גם כיום. מראה הפרווה של נמר, כתמים כהים על רקע בהיר (ובפריטים מסוימים להפך), ניכר מדברי ירמיהו שנעשו לפתגם: "הֲיַהֲפֹךְ כּוּשִׁי עוֹרוֹ וְנָמֵר חֲבַרְבֻּרֹתָיו" (יג, כג) – שאלה רטורית שפירושה 'עיקר אופיו של האדם אינו משתנה'. המילה חֲבַרְבּוּרוֹת פירושה כתמים; היא נגזרה ככל הנראה מן המילה חַבּוּרָה – מכה הנראית כמו כתם כהה על העור, לרוב בצורה עגולה. הפועל נִמֵּר וצורת הבינוני הסביל מְנֻמָּר, המוכרים מלשון חכמים ומן העברית המאוחרת, נגזרו משם העצם נָמֵר, ומשמעם עיצוב של דבר או של שטח כתמים כתמים. הַמְנַמֵּר אֶת שָׂדֵהוּ (משנה פאה ג, ב) הוא מי שמזבל את שדהו רק במקומות מסוימים, כעין איים, ולא ברצף. ברור אפוא שנמר הוא בעל החיים שעל פרוותו יש כתמים – leopard בלעז.

נמר או טיגריס?

אם כן מדוע נפוץ כל כך השימוש במילה נמר במשמעות טיגריס – בעל חיים גדול יותר ממשפחת החתוליים שעל פרוותו יש פסי רוחב שחורים – ולא כתמים? האם לא הבחינו הסופרים העבריים בין שני בעלי החיים?[1]

השימוש במילה נָמֵר במשמעות טיגריס נפוץ בעיקר בספרי הטבע של סופרי ההשכלה בגרמניה ובמזרח אירופה.[2] הינה הסבר לזיהוי בין הנמר לטיגריס בקרב סופרים אלו.

בתנ"ך יש הקבלות פיוטיות בין אריה לנמר, שני בעלי חיים שהיו מצויים בארץ: "מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת מֵהַרְרֵי נְמֵרִים" (שיר השירים ד, ח), "וָאֱהִי לָהֶם כְּמוֹ שָׁחַל, כְּנָמֵר עַל דֶּרֶךְ אָשׁוּר" (הושע יג, ז). לעומת זאת בספרות האירופית נהגו להקביל את האריה לטיגריס. מבחינת אנשי אירופה גם האריה וגם הטיגריס הם שני ענקים שמקורם בארצות מרוחקות, והיה נהוג להזכיר אותם יחד, להשוות את יופיים ואת כוחם (אף על פי שבמציאות הסיכוי שייפגשו ויילחמו זה בזה קלוש בשל ההבדלים בתפוצה ובאורח החיים). הסופרים העבריים שחיו באירופה אימצו את השם נמר המוכר מהתנ"ך והמקביל, כאמור, לאריה בעבור "בן זוגו התרבותי" של האריה שהם הכירו, כלומר הטיגריס.

אחדים מסופרי הילדים בני ימינו ירשו את מנהג סופרי ההשכלה (לדוגמה "נמר בפיג'מה של זהב" של נורית זרחי באיורי אורה אייל), וגם בלשון הדיבור של מקצת דוברי העברית המילה נמר מציינת טיגריס.

המילה טיגריס הגיעה לעברית מן היוונית, והיא משמשת כבר בתלמוד הבבלי בלוויית ההסבר "אריא דְּבֵי עילאי" (חולין נט ע"ב), כלומר אריה מן העולם העליון. דימוי זה מתאים לתיאור של בעל חיים אגדי, לא מן המצויים באזורנו. ככל הנראה הטיגריס, שלא נראה אלא בהודו הרחוקה, נתפס כחיה מיוחדת ומפוארת, כמעט מיתולוגית. השם טיגריס הוא השם התקני של החיה בעלת הפסים – tiger – גם בימינו. בשנת תשכ"ג אישרה האקדמיה ללשון העברית את השמות נמר וטיגריס, וכן שמות בעלי חיים אחרים ממשפחת החתוליים" בַּרְדְּלָס, צ'יטה בלעז,[3] נְמַר שֶׁלֶג (snow leopard) ועוד. שם הלוואי נְמֵרִי או מְנֻמָּר בשמות הזוחלים, הדגים ושאר בעלי החיים מצביע על גוף, שריון או קונכייה מרובי כתמים, כגון צָב נְמֵרִי, ואילו שם הלוואי טִיגְרִיסִי ניתן על שם פסים כהים לרוחב גופו של בעל החיים, כגון כָּרִישׁ טִיגְרִיסִי.

_____________________

[1] שימוש בשם משותף לכמה מינים קרובים של בעלי חיים, בעיקר בספרות שאינה מדעית, הוא תופעה נפוצה. ומעניין שהמילה نمر (נַמִרוּן) במשמעות טיגריס מצויה גם בספרות הערבית.
[2] המשכיל ברוך לינדא השתמש בספרו "ראשית לימודים" (כרך א, ברלין תקמ"ט–1788) בשם נמר ל־tiger ובשם ליש ל־leopard.
[3] השם ברדלס מקורו במילה היוונית πάρδαλις (קרי: Pardalis). הוא נזכר כבר במשנה (בבא קמא א, ד), וגם שם הכוונה למין שונה מן הנמר (הנזכר סמוך אליו).