כְּרֶגַע, כָּרֶגַע

שָׁלוֹם לְךָ, פֶּרַח / וּבְרָכָה בְּלִי דָי,
שָׁלוֹם וּבְרָכָה, / מֵהַר וּמַגָּיְא!
אֶשְׁתֶּה מִכּוֹסְךָ / רַק אֵגֶל טַל חָי
וְעַפְתִּי כְּרֶגַע / לָהָר וְלַגָּיְא.
עֶרֶב אָשׁוּבָה / וּבְפִי לְךָ שָׁי:
בִּרְכַּת הֶהָרִים / וּבִרְכַּת הַגָּיְא.
(הַפַּרְפַּר לַפֶּרַח, ח"נ ביאליק, תרפ"ה–1925)

בשיר ילדים זה, שהתפרסם בירחון "עדן" לילדים, מובאת תשובת הפרפר להזמנתו של הפרח לשתות צוף מכוסו (הַפֶּרַח לַפַּרְפַּר, תרפ"ב–1922). הפרפר מקבל את הזמנת הפרח, אך מבהיר כי ישתה מעט ו–כְּרֶגַע יתעופף לו הלאה. הביטוי כְּרֶגַע, בשווא בכ"ף, משמעותו 'מייד', 'בן רגע', 'ללא שהות'. באותה שנה ובערך באותו הזמן פרסם ח' ברעם בעיתון דבר את דבר מצוקתם של התושבים בישראל המחכים לפַּרְצֶלַצְיָה (חלוקה של קרקע למגרשים לצורך בנייה), והדגיש כי "ענין הפרצלציה זהו כרגע הענין האקטואלי ביותר בחיי העיר" (8 ביולי 1925). כרגע – במשמעות 'עכשיו', ברגע הזה'.

מה בין כְּרֶגַע של ביאליק ובין כרגע שבעיתון הפועל הצעיר?

הביטוי כְּרֶגַע (כ' הדמיון + רֶגַע, פרק זמן קצר) מוכר מן המקרא במשמעות 'מייד', 'בן רגע', 'מהר כמו רגע'. שם הוא בא שלוש פעמים בצורת הפסק, לדוגמה: "הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע" (במדבר טז, כא). פעם אחת בא ביטוי מקביל: "וַיִּגְדַּל עֲוֹן בַּת עַמִּי מֵחַטַּאת סְדֹם הַהֲפוּכָה כְמוֹ רָגַע" (איכה ד, ו) – כלומר עוון ישראל גדול מעוון סדום שנחרבה בן רגע. הביטויים כְּרֶגַע וכמו רגע משמשים במשמעות זו בכל תקופות הלשון עד תחילת המאה העשרים.

בראשית המאה העשרים, לצד הניקוד כְּרֶגַע על דרך הביטוי המקראי שראינו בשירו של ביאליק, עולה גם הניקוד בקמץ: כָּרֶגַע. ניקוד זה מעיד על שינוי בהגייה בקרב דוברי העברית. כך מצאנו ב"שחרות – ירחון לנערים ונערות":

אָז קָרָא הַגְרַף פּוֹטוֹצְקִי אֶת מְשָׁרְתוֹ וַיְצַוֵהוּ לִפְתּוֹחַ אֶת הַמִכְתָּב. וַיְהִי אַךְ פָּתַח הַמְשָׁרֵת אֶת הַמִכְתָּב – וַיִפּוֹל כָּרֶגַע אַרְצָה וַיָמָת, כִּי הַמִכְתָּב הָיָה מָרְעָל בְּרַעַל מְסֻכָּן. (1 בדצמבר 1916; הניקוד ללא דגשים – במקור)

במקביל לשינוי בהגייה נראה כי הביטוי כרגע קיבל משמעות נוספת (לצד המשמעות המקראית): 'עכשיו', 'בזמן הזה', 'ברגע הזה'. השימוש הראשון שמצאנו לכך הוא בעיתון הפועל הצעיר (שכבר נזכר) מ־22 בנובמבר 1918: "אספת מקוה [=אספת מגדלי הדבורים במקוה ישראל] נקראה בעיקר לפתור את שאלת חסר השוק לדבש כרגע ושאלת עלית מחיר הנחילים בעונת העבודה המתקרבת".

מניין הגיעה משמעות זו? מתקבל על הדעת שמקורה בביטויים המקראיים כַּיּוֹם, כָּעֵת שהובנו במשמעות 'בזמן זה'.[1] משמעות זו נספגה בביטוי כרגע שכבר היה מוכן ומזומן לדוברים, וכך נוצר בלשוננו ביטוי חדש המציין 'עכשיו', 'ברגע זה'.

קשה לדעת אם השינוי בהגייה (כְּרֶגַע > כָּרֶגַע) קדם לשינוי במשמעות. אם אומנם כך, השינוי בהגייה והפיכת המילה 'רגע' למיודעת הקלו על קליטת המשמעות החדשה. אפשרות אחרת היא שהביטוי 'כיום' השפיע בו בזמן הן על הגיית הביטוי כרגע (בקמץ) הן על משמעותו ('ברגע זה').

כך או כך, נראה שהמשמעות החדשה של כרגע דחקה את המשמעות המקורית של הביטוי – קודם כול בלשון המדוברת ובלשון העיתונות. כבר בשנות השלושים של המאה העשרים הביטוי כרגע במשמעות 'עכשיו' נפוץ הרבה יותר מכרגע במשמעות 'בן רגע'. גם הגיית הביטוי התקבעה בצורה כָּרֶגַע. עם זאת הביטוי המקראי עשוי עדיין להזדמן פה ושם בספרות העברית.

כתבה ויקי טפליצקי בן־סעדון.

___________________________

[1] לעניין הבנת 'כיום' במקרא ראו נ"ה טור־סיני, תעודות לכיש (ת"ש), עמ' 149–153; מאיר רוטנברג, "להוראת המלה כיום בשמונה ממקומותיה במקרא", לשוננו מח–מט (תשמ"ה), עמ' 60–62; ותגובת דוד טלשיר ואהרן דותן, שם, עמ' 220–221. השימוש בביטויים 'כיום' ו'כעת' במשמעות 'בזמן הזה' בספרות שלאחר המקרא עולה ככל הנראה רק בספרות של ראשית העת החדשה (המאה השש עשרה).