פורטוגלית או פורטוגזית?

נאמר בראשית הדברים שוועדת הדקדוק של האקדמיה החליטה שלא להתערב בשאלת גזירתם של שמות ייחוס משמות של מקומות בעולם. ואולם מתקני לשון מעדיפים את הצורות הגזורות ישירות משם המקום. לפי זה תושב פורטוגל הוא פורטוגלי (ולא פורטוגזי), והשפה היא פורטוגלית (ולא פורטוגזית).

כבר במקרא נגזרים שמות הייחוס על ידי הוספת הסיומת ־ִי לשם המקום (או לשם פרטי), כגון כְּנַעֲנִי, אֲרַמִּי, מִצְרִי, בֵּית הַלַּחְמִי. וכך גם בימינו: תל־אביבי, הולנדי, ניו יורקי. גם שם השפה גזור בדרך דומה: שם המקום בהוספת הסיומת ־ִית, כגון צרפתית, ספרדית, הולנדית, אנגלית.

מדוע אפוא אדם שמוצאו מפורטוגל מכונה בפי רבים 'פורטוגזי' ולא 'פורטוגלי', והלשון המדוברת בפורטוגל ובברזיל – 'פורטוגזית' ולא 'פורטוגלית'?

מקור הסיומת ־ֵזִי בלשונות הרומניות, כלומר הלשונות המשתלשלות מן הרומית העתיקה, המכונה גם לטינית, ובהן צרפתית, ספרדית וגם פורטוגלית. כך למשל השפה המדוברת בפורטוגל היא português, בצרפתית portugais (ההגייה פּוֹרְטוּגֶה), ובדומה לכך גם באנגלית portuguese; סיומת הייחוס ese באנגלית נוצרה בהשפעת הלשונות הרומניות, ואפשר למצוא אותה גם בשמות ייחוס אחרים, כגון chinese – סיני, japanese – יפני.

בהשפעת האנגלית והצרפתית ולשונות אחרות של מערב אירופה נוצרו בעברית שמות ייחוס נוספים בסיומת ־ֵזִי: מלטזי, בורמזי, קונגולזי, אנגולזי (לצד אנגולי) ואחרים. ואולם איש לא יאמר בעברית "סינזי", "יפנזי" או "וייטנמזי" (במקום סיני, יפני, וייטנמי). עוד כדאי לתת את דעת שבלשונות רבות בעולם – בלשונות סלוויות כגון רוסית ופולנית, בלשונות אוּרָלִיּוֹת כגון הונגרית ופינית, וגם בערבית, לשון שמית הקרובה למדי לעברית – שמות הייחוס נוצרים ישירות משם המקום, בלא תיווך לשונות מערב אירופה, גם משמות הארצות מלטה, בורמה, קונגו ואנגולה וכמובן פורטוגל.

על רקע זה התגבשה מסורת ארוכה של מתקני הלשון להמליץ על הצורה פורטוגלי, ועל דרך זו גם מלטי, בורמי, קונגואי, אנגולי ועוד.[1]

עם זאת, כאמור, ועדת הדקדוק של האקדמיה החליטה שלא להתערב בשאלת גזירתם של שמות הייחוס משמות של ארצות וערים בעולם. והרי יש בעברית מקרה אחד ותיק של יצירת תואר ייחוס משם של ארץ בתיווך לשון אירופית: איטלקית (מן היוונית – italikos). ראו בהרחבה כאן.

את סיומת התואר ־ֵז אפשר למצוא גם במילים שהפכו מתוארי ייחוס לשמות עצם. כך הוא למשל שם הריקוד פולונז (פולני) – שהגיע לעברית וגם לרוב הלשונות האחרות דרך הצרפתית. הוא הדין לרוטב בולונז (בולוני על שם העיר בולוניה שבאיטליה), למאכל מיונז (כנראה על שם העיר מאון, בירת האי הספרדי מנורקה) וכך גם שמות של גזעי כלבים כגון פקינז ומלטז. במקרים האלה אין מדובר בתוארי ייחוס כלליים אלא בשמות לדבר מה ייחודי; אלה שמות בין-לאומיים, וכמובן אין מקום לשנותם.

_________________________

[1] אין הדברים אמורים בשמות הייחוס אינדונזי, פולינזי ומיקרונזי, שהרי הם גזורים משמות מקומות שיש בהם זי"ן: אינדונזיה, פולינזיה ומיקרונזיה. מעניין לדעת שהיסוד "נֵז" בשמות אלו מקורו במילה היוונית νῆσος (נֵסוֹס) שמשמעה אִי.