ראשית כול אך לא “שנית כול”

בפתחם של דברים נוקטים לעיתים את הצירוף ראשית כול. צירוף זה כשר בהחלט – הוא מובא במילונים העבריים, מתועד כבר בספרות ימי הביניים, ואף אפשר שנתגלגל משימושים שמקורם במקרא ובמדרש, כגון “מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה” (דברים כו, ב), “בראשית כל בראתי אתכם” (פרקי דרבי אליעזר). ‍‍‍‍‍‍‍‍ראשית כול פירושו ‘בראש הכול’, ‘בתחילת הכול’, ‘קודם כול’, והכוונה שאת הדבר הזה צריך לומר לפני כל השאר, שהוא הקדמה ובסיס לכל מה שייאמר אחר כך.

לעומת זאת השימוש במילה שנית שייך ביסודו לסדרה ראשית… (ולאו דווקא ‘ראשית כול’) שנית… שלישית… – סדרה המשמשת בהצגת רשימה של פריטים, ובעיקר רשימה של נימוקים. בסדרה זו אין צורך במילה ‘כול’, ואף אין בה היגיון: הרי הדבר שנאמר עליו ‘שנית’ איננו שני לכל מה שאחריו, אלא רק לדבר הראשון שבא לפניו. הצירוף המוטעה “שנית כול” נוצר מתוך היקש לצירוף ‘ראשית כול’. גם באנגלית קרה אותו הדבר: יש האומרים second of all בהשפעת first of all, אך הניסוח הזה נחשב משובש.

לפי אותו היגיון נאמר אל”ף… בי”ת… גימ”ל… ולא “אל”ף כול”, “בי”ת כול” וכדומה. הצירוף הבעייתי “אל”ף כול” איננו מקביל לצירוף “ראשית כול”, כי האות א’, שלא כמו המילה ‘ראשית’ בסך הכול מציינת את הפריט הראשון בסדרה.