אַחַר, אַחֲרֵי, מֵאֲחוֹרֵי

מן השורש אח"ר מוכרות לנו מילים רבות שמשמען משתלשל ממשמעות יסוד 'ההפך מפנים', 'ההפך של קדימה': אַחֲרוֹן ואַחֲרִית, לְאַחֵר ומְאֻחָר, אָחוֹר אֲחוֹרִי ואֲחוֹרַנִּית, אַחֵר, אַחְרַאי ואַחְרָיוּת. לשלל המילים הללו נוספות מילות יחס נפוצות: אַחַר ("ויהי אחר הדברים האלה"), אַחֲרֵי ("אחרי מות"), מֵאֲחוֹרֵֵי (מאחורי הקלעים).

מילות היחס אַחַר ואַחֲרֵי נרדפות זו לזו, וככל הנראה אַחֲרֵי היא הרחבה מן אַחַר. שתיהן עשויות לציין זמן המאוחר לזמן אחר, כגון 'אחר הצוהריים', 'אחרי החגים', 'אחר כך', 'אחרי כן'. עוד הן עשויות לציין מיקום של דבר ביחס לדבר אחר, כגון 'עמד בתור אחרי מישהו', 'רדף אחר משהו'. בהשאלה אַחַר ואַחֲרֵי פירושן 'בהשפעת', 'בעקבות', 'בדרכו של', כבלשון התורה: "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם" (במדבר טו, לט).

מילת היחס מֵאֲחוֹרֵי מציינת בלשוננו כיום רק מקום ובעיקר מקום פיזי, כגון 'התחבאו מאחורי ברוש גבוה'. נוכל להבהיר את ההבדל אם נשווה בין שני המשפטים האלה: (א) 'אני מאחוריך'; (ב) 'אני אחריך'. במשפט (א) הכוונה לעמידה פיזית בגבו של אחֵר, ואילו במשפט (ב) אפשר שהכוונה לעמידה פיזית, אך אפשר שהכוונה לסדר מסוים בתור גם ללא עמידה בטור זה אחר זה.

המילה מֵאֲחוֹרֵי היא למעשה צירוף של שתי מילים: מילת היחס 'מן' ושם העצם אָחוֹר בצורת רבים (או זוגי, ראו להלן). שם העצם אָחוֹר משמעו הצד (של גוף וכדומה) שהוא ההפך מן 'פנים', למשל בדברי אלוהים למשה: "וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי, וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ" (שמות לג, כג). כשם עצם המילה משמשת לרוב ברבים, וצורתה צורת זוגי: אֲחוֹרַיִם.

המילה אָחוֹר משמשת גם כתואר הפועל לציון כיוון ('אל הצד האחורי'), כגון בברכת יעקב לדן: "יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח, הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר" (בראשית מט, יז).

בתנ"ך מוצאים את המילה 'אחור' גם בצירוף מילות יחס. הצירופים הבולטים והמוכרים לנו גם היום הם לְאָחוֹר, מֵאָחוֹר.

כאמור עיקר השימוש במילה אָחוֹר הוא לציון צד, ועניינו אפוא מקום ולא זמן. ואולם פה ושם יש שהמילה באה גם במשמעות זמן, כגון "מִי בָכֶם יַאֲזִין זֹאת יַקְשִׁב וְיִשְׁמַע לְאָחוֹר" (ישעיהו מב, כג), וכדברי רד"ק "וישמע מה שעתיד להיות בסוף הימים". הוראה זו קרובה לצירוף 'אחרית הימים'.

בלשון חז"ל, בספרות הרבנית ואף בספרות החדשה יש שהמילה אֲחוֹרֵי לבדה משמשת מילת יחס המציינת מיקום, לדוגמה: "מקום היה אחורי בית הכפורת ששם בודקין ייחוסי כהונה" (ספרי במדבר), "המהלך אחורי רבו הרי זה מגסי הרוח" (בבלי יומא לז ע"א), "עמדו אחורי הדלת ושמעו" (עגנון, העגונה). שימוש זה נוצר כנראה בהשפעת הארמית, כמו שאפשר לראות למשל בתרגום אונקלוס לכתוּב "וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה" (שמות לג, ח) – "וּמִסתַּכְּלִין אֲחוֹרֵי מֹשֶׁה עַד דְּעָלֵיל לְמַשׁכְּנָא".

בעברית בת ימינו המילה אָחוֹר משמשת בכמה שימושים ומשמעים שירשנו מן המקורות:
(א) החלק האחורי של גוף, של מבנה וכדומה, בעיקר בצירוף מילות יחס כגון מֵאָחוֹר, לְאָחוֹר.
(ב) בצורת הזוגי אֲחוֹרַיִם (בלי ניקוד: אחוריים) – ישבן, עכוז.
(ג) תואר הפועל כבמקרא.
(ד) במילת היחס (או צירוף היחס) מֵאֲחוֹרֵי.

מלבד אלו בפי מקצת הדוברים הצורה אֲחוֹרֵי משמשת מילת יחס המציינת זמן, כגון "נדבר אחורי זה". לשימוש זה לא מצאנו תיעוד בעברית הקלסית, שכן כאמור בלשון חז"ל השימוש במילת היחס אֲחוֹרֵי הוא בתפקיד של מיקום ולא של זמן.