יַחֲסֵינוּ או יְחָסֵינוּ
רבים שוגים בהגיית הצורות הנוטות של המילה יְחָסִים: "יַחֲסֵינוּ", "יַחֲסַי" – היו"ד בתנועת a. את המילים האלה יש להגות ביו"ד שוואית: יְחָסֵינוּ, יְחָסַי.
צורת הרבים של שמות כמו יַחַס, נַחַל, נַעַר, שַׁעַר היא בשווא (נע) ובקמץ: יְחָסִים, נְחָלִים, נְעָרִים, שְׁעָרִים.
השווא באות הראשונה והקמץ באות השנייה נשארים גם ברוב הצורות הנוטות: יְחָסֵינוּ, יְחָסַי, יְחָסֶיךָ, יְחָסַיִךְ, יְחָסָיו, יְחָסֶיהָ; וכך גם נְחָלָיו, נְעָרֵינוּ, שְׁעָרֶיהָ וכדומה.
עם זאת בכמה מן הצורות הנוטות האות הראשונה מנוקדת בפתח, ואלו הן:
- צורת הנסמך: יַחֲסֵי־(ציבור), נַחֲלֵי־(הדרום), נַעֲרֵי־(רחוב), שַׁעֲרֵי־(העיר).
- הצורות בעלות כינויי הנוכחים והנסתרים (הכינויים הכבדים): יַחֲסֵיכֶם, יַחֲסֵיכֶן, יַחֲסֵיהֶם, יַחֲסֵיהֶן.
וזה ההסבר הדקדוקי להופעת הפתח באות הראשונה של צורות אלו:
המשותף לצורת הנסמך ולצורות בעלות הכינויים הכבדים הוא התרחקות הטעם מן הקמץ. לדוגמה, בצורה הצפויה *יְחָסֵיכֶם הטעם התרחק להברה ־כֶם. קמץ הרחוק שתי הברות מן הטעם – במקרה שלנו הקמץ ב־ח – נחטף, כלומר מתקצר והופך לשווא נע, וכשיש עיצור גרוני השווא הנע ממומש בחטף פתח: *יְחֲסֵיכֶם. אלא שעתה קיבלנו רצף של שני שוואים נעים (שווא נע וחטף). רצף זה אינו אפשרי, ולכן השווא הראשון משתנה לתנועה קטנה – במקרה שלנו לתנועת החטף, כלומר לפתח: יַחֲסֵיכֶם.
צורות הרבים של השמות הסגוליים
השמות יַחַס, נַעַר ודומיהם שייכים לקבוצה של השמות הסגוליים, דוגמת יֶלֶד, מֶלֶךְ, גֶּשֶׁר, וגם סֵפֶר, סֵדֶר. בגלל העיצור הגרוני (ה־ח במילה יחס וה־ע במילה נער) בא פתח בשתי ההברות במקום הסגול הצפוי.
צורת הרבים של השמות הסגוליים היא בשווא ובקמץ: יְלָדִים, מְלָכִים, גְּשָׁרִים, סְפָרִים, סְדָרִים. כמו במילה 'יחסים' גם בשאר השמות הסגוליים השווא באות הראשונה והקמץ באות השנייה נשארים ברוב הצורות הנוטות: יְלָדַי, יְלָדֶיךָ, יְלָדַיִךְ, יְלָדָיו, יְלָדֶיהָ, יְלָדֵינוּ. וגם כאן חל שינוי בניקוד בצורת הנסמך ובצורות בעלות הכינויים הכבדים: יַלְדֵי־, מַלְכֵי־, גִּשְׁרֵי־, סִפְרֵי־, סִדְרֵי־; יַלְדֵיכֶן, מַלְכֵיהֶם, גִּשְׁרֵיהֶן, סִפְרֵיכֶם, סִדְרֵיהֶם.
