תגובת המזכירות המדעית להערות הציבור בעניין כללי הכתיב החדשים (סיוון תשע”ז, יוני 2017)

השבוע פרסמנו את כללי הכתיב המלא החדשים וקיבלנו תגובות רבות ומגוונות. אנחנו מברכים את כל המשתתפים בדיון הערני ולעיתים אף סוער שהתפתח – דיון שהוא עדות לאהבה הגדולה המשותפת לרבים מאיתנו: אהבת השפה העברית.

כמה נקודות למחשבה בעקבות הערות שקיבלנו:

כפי שנכתב במבוא לכללים, הכללים החדשים הם תוצאה של תהליך ממושך ויסודי באקדמיה ללשון עברית: ראשית נבחנו מנהגי הכתיב הרווחים בהוצאות הספרים, בעיתונות ובמרשתת. אחר כך הכין צוות מצומצם הצעה ראשונית בהתייעצות עם חברים רבים באקדמיה. ועדת הדקדוק דנה בכללים והגישה אותם למליאת האקדמיה לדיון, ושבה ודנה בהערות. הדיון הסופי בכללים היה בשנת תשע”ז בשלוש ישיבות של מליאת האקדמיה.

רבים ראו בשינויים שפורסמו פגיעה בעברית ודרדורה וכניעה של האקדמיה לכתיבה המרושלת של הציבור. ואולם חשוב לדעת שבמה שנוגע לכתיב וי”וים ויו”דים מעולם לא היה כתיב אחיד. כך למשל אפשר למצוא בתנ”ך ובספרות שלאחריו כתיבים מכתיבים שונים של מילים.

אם נפתח את ספר בראשית נמצא ארבעה כתיבים שונים של המילה ‘תולדות’:

• אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם… (בראשית ב, ד)
• זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם… (בראשית ה, א)
• וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם (בראשית לו, א)
• וְאֵלֶּה תֹּלְדֹת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם… (בראשית כה, יב)

חוסר עקיבות אפשר למצוא גם במשנה ובכל החיבורים הקלסיים האחרים. למשל באותה המשנה אפשר למצוא “מצוה” (בווי”ו אחת) ו”להווי” (בשתי וי”וין), “שלשה” בלי וי”ו ו”אוזן” בווי”ו.

אפשר לחלוק על עצם הצורך בכללים לכתיב, ואכן יש הסוברים שאין בהם צורך. ואולם ועד הלשון סבר ששפה מודרנית צריך שתהיה בה אחידות, ולכן החליט לקבוע כללים. ראשית סברו שיש לקיים כתיב אחד – הוא הכתיב הדקדוקי המוכן לניקוד, כתיב חסר כמעט לחלוטין. משהתברר שכתיב זה קשה לקריאה ללא ניקוד הוחלט לקיים שני כתיבים – אחד חסר בתוספת ניקוד, והאחר מלא.

הכללים שנקבעו בעבר שיקפו את הנהגים בני הזמן ואת מה שהצליחו להסכים עליו בוועד הלשון. עם זה בדיונים שהיו ציינו קובעי הכללים שההחלטות צריכות לעמוד במבחן ההתקבלות בציבור, ויהיה מקום לבחון אותן מפעם לפעם.

עתה – אחרי שבעים שנה – מצאה האקדמיה לנכון לעדכן בעיקר שני כללים שהציבור התקשה לקבל מבחינה מעשית.

השינוי האחד הוא הוספת וי”ו למילים כמו תוכנית ועוצמה. שוו בנפשכם איך אפשר למשל לסמן את ההגייה המבוקשת של המילה “בעצמה” במשמעות  “בכוח” – הרי הקמץ שנכתוב מתחת לעי”ן לא יעזור לרוב קוראי העברית….

השינוי השני הוא כתיבת יו”ד במילים כמו איתה, לעיתים, מגינים. יש כאן פגיעה בעקרון צורת היסוד, אך מי שקבע את עקרון צורת היסוד (ועד הלשון) יכול גם לחרוג ממנו (האקדמיה – ממשיכתו של ועד הלשון). כתיבת יו”ד לפני אות שבניקוד יש בה דגש רגילה מאוד, כגון דיבר, סיפור, מילה. עכשיו מצטרפות לכך גם המילים הנזכרות וכיוצא בהן. אין בכך אפוא פגיעה באושיות העברית.

לכולנו שינויים הם דבר קשה. לא בכדי בחרה האקדמיה להימנע מזעזוע קיצוני של הכתיב מתוך כבוד למסורת ולהרגלי הכתיבה של הציבור, ובסך הכול מדובר ב”מקצה שיפורים” בהיקף מצומצם שבא להקל את הכתיבה בעברית.

אנחנו מקווים כי למרות הקושי הכללים החדשים יתקבלו במהרה ומודעים לצורך של רבים בתקופת הסתגלות. נשמח להמשיך לקבל את ההערות המפרות של כל אוהבי השפה העברית.