על נשיאוּת ומַשוא פנים

המילה נָשִׂיא מקורה בתנ"ך והיא מציינת מנהיג וראש. נָשִׂיא, מן השורש נשׂ"א, הוא אדם נישא ורם מעלה, מי שהורם משאר האנשים.

עיון במקורות העברית מפגיש אותנו עם נשיאי ישראל לאורך כל הדורות, ובהם נשיאי העדה בנדודי ישראל במדבר, הנשיא מנהיג העם ביחזקאל (למשל לד, כד), בר כוסבא (=בר כוכבא) נשיא ישראל ומנהיג המרד ברומאים, רבי יהודה הנשיא מסוף תקופת המשנה, הנשיא ראש הגולה בתקופת הגאונים, ובימינו 'נשיא המדינה'.

למילה נָשִׂיא משמעות נוספת הקשורה אף היא להתרוממות ולגובה: עָנָן. משמעות זו מוכרת במיוחד מן הביטוי "נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן" (משלי כה, יד) המציין ציפייה שסופה אכזבה, תקווה שאינה מתממשת.

אדם נְשׂוּא פָּנִים הוא אדם מכובד, ונְשִׂיאַת פָּנִים פירושה סליחה, ויתור או מתן כבוד. בהקשר המשפטי נְשִׂיאַת פָּנִים או מַשּׂוֹא פָּנִים עניינם הפליה ומתן עדיפות לאחד הצדדים, ובהקשר זה מדובר כמובן בביטוי שלילי.

נעיר כי את הביטוי משוא פנים רבים הוגים בטעות במ"ם שוואית, ואולם הצורה היא מַשּׂוֹא בפתח בגלל הדגש שבשי"ן השמאלית (דגש זה מקורו בנו"ן השורשית, שהרי כאמור שורש המילה הוא נשׂ"א).