ישראל אפרת
תרנ”א–תשמ”א, 1891–1981
- נבחר לחבר־יועץ בו’ בטבת תשט”ז
- פרש מחברות בו’ בניסן תשכ”ח (1968)
ישראל אפרת נולד באוסטרוג שבחבל ווהלין. בשנת 1906 היגר עם הוריו לארצות הברית, למד בבית המדרש לרבנים בניו־יורק ובאוניברסיטת קולומביה, ובשנת 1915 קיבל תואר דוקטור. לימד בלשנות שמית באוניברסיטאות של בלטימור ושל בופאלו, ומשנת 1945 לימד פילוסופיה יהודית וספרות עברית חדשה בפילדלפיה. בשנת 1955 עלה לישראל, והיה הרקטור הראשון של אוניברסיטת תל אביב, ואחר כך נשיא הכבוד של האוניברסיטה.
י’ אפרת פרסם למעלה ממאה פואמות בעברית, תרגם לעברית ממחזותיו של שייקספיר ובהם “המלט”, ותרגם לאנגלית משירי ביאליק. הוא השתתף עם יהודה אבן שמואל (קויפמן) בחיבור מילון אנגלי־עברי. הוא אף פרסם פרסומים מדעיים.
ישראל אפרת זכה בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת ובפרס ברנר.
מקובצי שיריו
- שירים
- ויגומים שותקים
- זהב
- גורל ופתאום
- בין חופים נסתרים
לאחר מותו פורסמו הספרים:
- מלים ודממה, שירה ומסה
- ספר המסות
- ילקוט המסות
- הראי היוצר
מפרסומיו המדעיים
- הפילוסופיה היהודית העתיקה
- הפילוסופיה היהודית בימי הביניים
