טָבִין וּתְקִילִין

פירוש הביטוי: 'כסף טוב'.
דוגמה: שילמתי על המוצר טבין ותקילין, ואני מצפה לשירות אדיב בהתאם.

הצירוף טבין ותקילין לשונו ארמית ותרגומו המילולי הוא 'טובים וּשקולים'. מקור הצירוף בסיפור הלוואת מטבעות דינר המובא בתלמוד: בתו של ר' חייא הִלוותה לרב, שהיה בן דודה, מטבעות דינר. בבואו להחזיר לה את המטבעות התברר שערכם עלה, ולכן היה חשש שאם יחזיר לה את הדינרים שלווה, היא תזכה בריבית – האסורה מן התורה. לפיכך שאלה את אביה והוא השיב: "שקילי מיניה דינרין טבין ותקילין" (קבלי ממנו את הדינרים טובים ושקולים). כלומר אביה השיב שהיא יכולה לקחת את הדינרים מבן דודה כפי שהם, ואף אינה צריכה לשייף אותם כדי להוריד את ערכם (ירושלמי בבא מציעא ט, ג; ובשינויים בבלי בבא מציעא מד ע"ב). כך החל הצירוף טבין ותקילין לשמש לציון כסף טוב אשר נשקל ונספר היטב ואינו פגום.

השורש תק"ל בארמית מקביל לשורש שק"ל בעברית. גם במקרים אחרים נמצא שת' ארמית מקבילה לש' עברית, כגון תּוֹר= שׁוֹר, תְּלַג = שֶׁלֶג. למילים אלו היה במקור הגה אחר שאינו ש' ואינו ת' – הגה שהשתמר בערבית ומיוצג באות ث, (הגייתו כהגיית  th במילה האנגלית think). לימים חל מעתק של ההגה הזה: בעברית הוא השתנה לש', ובארמית – לת'.

גם את היחס שבין 'טב' בארמית ל'טוב' בעברית מסבירים במעתק הגיים: התנועה העתיקה a התגלגלה בארמית לקמץ – טָב, ואילו בעברית בשלביה המוקדמים לתנועת o – טוֹב. דוגמה נוספת היא שְׁלָם או שְׁלָמָא בארמית – לעומת שָׁלוֹם בעברית.