יִשַּׁר כּוֹחַ

פירוש הביטוי: 'כל הכבוד' (ברכת שבח וחיזוק).
דוגמה: מסיבת הסיום הייתה נהדרת. יישר כוחכם!

מקורו של המטבע בספרות חז"ל. במדרש על הכתוב "וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ" (שמות לד, א) שואלים מניין לנו שהסכים הקדוש ברוך הוא לשבירת הלוחות בידי משה, כלומר איך אנו יודעים שהדבר היה מקובל עליו. והתשובה: "דכתיב 'אשר שברת', ואמר ריש לקיש: יישר כוחך ששברת" (בבלי שבת פז ע"א ועוד). כלומר מילית השעבוד אֲשֶׁר נדרשת כאן כפועל המציין חיזוק ואישור.

לצד 'יישר כוחך' יש במדרש חז"ל גם 'יישר חילך', ובטקסטים ארמיים בתלמוד הבבלי והירושלמי רווח המטבע הקצר יישר. למשל מסופר על רבה בר מרי מר שראה את רבא מברך ביום חול על היין שלפני המזון ועל היין שלאחר המזון ו"אמר לו: יישר" (בבלי ברכות מב ע"ב). ורש"י מפרש: "יישר – יפה עשית".

בימינו הברכה נאמרת למשל לשליח ציבור לאחר תפילתו, לדרשן עם סיום דבריו, ובהקשרים דומים מחוץ לעולם הדתי.

רבים משתמשים בביטוי 'יישר כוח' בצורתו זו – ללא התאמה לנמען, ואף יש שבמקום לברך אדם ישירות 'יישר כוחך' או 'יישר כוח' אומרים: 'מגיע לך יישר כוח' ואף בלוויית שם תואר: 'מגיע לך יישר כוח גדול' (כלומר הביטוי 'יישר כוח' הפך לשם עצם).

הניתוח המקובל של הפועל 'יישר' בצירוף זה הוא מן השורש יש"ר בבניין קל עתיד, כצורת הפועל בביטוי המקראי "יִישַׁר בְּעֵינֵי־". ואולם חוקר הלשון זאב בן־חיים סבר שמדובר בפועל ארמי מן השורש שר"ר, שעניינו חוזק (כמו שריר וקיים). לדעת בן־חיים 'יישר' מקביל למילת העידוד העברית "חֲזַק", הנאמרת בתנאים דומים. ניקודה אפוא בדגש בשי"ן: יִשַּׁר (על דרך יִשַּׁח מן שח"ח). לפי גישתו זו הלך מפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית ושייך את התיבה 'יישַׁר' בהקשרים הנדונים כאן לשורש שר"ר.

גם לפי הניתוח המקובל – המשייך את יישר לשורש יש"ר – אפשר לפרש את הפועל במשמעות של חוזק וקיום, משמעות המוכרת למשל מן הברכה שלאחר 'שמע': "אמת ויציב ונכון וקיים וישר ונאמן…". וייתכן שיש קשר בין השורשים שר"ר, יש"ר ואש"ר (כגון בפועל אִשֵּׁר – 'קִיים וחיזק', 'נתן תוקף').