עברית מכופתרת

תובר, אבקה, צמדן, לחצנית

תּוֹבָר

תּוֹבָר הוא לולאה המשמשת להשחלת החגורה, למשל במכנסיים. במשנה (כלים כה, א) נזכרים כלים כגון כרים וכסתות שיש להם תּוֹבָרוֹת, ובברייתא דמלאכת המשכן נאמר: "היה אורג את הפרכת עשר אמות על עשר אמות ועושה בה ארבעה תוברין ותולה אורכה באונקלאות [ווים] על גבי העמודים". על פי ההסבר המקובל המילה תּוֹבָר גזורה מן השורש תב"ר – אחיו של השורש תפ"ר. בגרסאות שונות של המשנה מוצאים חילוף בין השורשים האלה, ואף בעניין התוברות עצמן יש שגרסו תופרות – כפי שמעידים דברי רב האיי גאון המובאים בספר הערוך: "אנו קורין אותו תופרות מלשון תפירה".

אִבְקָה

אבקה היא חור בעל שוליים מעובדים המיועד לרכיסת כפתור. ברבים: אִבְקָאוֹת.
את האבקה מקובל לכנות בשם 'לולאה', ואולם לולאה היא רצועה קטנה התפוסה בשני קצותיה בשולי הבגד, ואילו האבקה היא חור בבגד עצמו.
המילה אִבְקָה חודשה על פי מילים תלמודיות מן השורש אב"ק המציינות לולאה או נקב בבגד. בתלמוד נזכר גם פועל משורש זה בהקשר של עשיית ציצית, וככל הנראה משמעו עשיית לולאה או קשר. יש הקושרים בין השורש אב"ק במשמעות זו ובין השורש חב"ק.

שאול טשרניחובסקי השתמש במילה אִבְקָה בפואמה "אֵלִי":

מִהֲרָה לָקוּם הַכַּלָּה, תּוֹעָה בֵּין פֻּזְמָק וּמַסְרֵק,
עָמְדָה נְתוּנָה בִלְסוּטָה [וסט] מִתְקַשָּׁה בִרְכִיסַת כַּפְתּוֹרִים,
מָרַד הַבֶּזַע [נקב מוארך] בַּכַּפְתּוֹר, בָּגַד הַכַּפְתּוֹר בָּאִבְקָה.

צַמְדָן (וֶלְקְרוֹ)

צמדן הוא התקן רכיסה בעל שני חלקים – האחד בעל זיפים והאחר מצע צמרירי – הנאחזים זה בזה.
הצמדן משמש בבגדים, בנעליים, בתיקים, בחגורות ועוד, והוא מצטרף לאמצעי רכיסה אחרים:
כפתורים ואבקאות, קרסים, אבזמים ורוכסנים.

לַחְצָנִית ("תיק תק")

לחצנית היא התקן סגירה קטן בעל שני חלקים – באחד שקע ובאחר בליטה. בלחיצת החלקים זה לזה הבליטה מתקבעת בשקע.
השם הראשון שנקבע לאביזר זה היה לָחִיץ, לְחִיצַיִם – כפי שמופיע ברשימת מונחי הלבשה של ועד הלשון משנת תרצ"ו (1936). אך בקרב הדוברים נוצר השם לחצנית, והוא נכלל ב"מבחר מונחים בתפירה ובלבוש" שפרסמה האקדמיה בשנת תשמ"ד (1984).