על הצורות מועצה, מפלגה ומחלקה, מתוך: "על הוועדה לדקדוק של ועד הלשון"

לשוננו לעם ג, ז (תשי"ב), עמ' 13–16

הערה: הדברים מובאים כלשונם בהתאמות לכללי הכתיב והפיסוק התקפים היום.

הרי דוגמאות אחדות מתוך פרק אחד בעבודת הוועדה לדקדוק של ועד הלשון, מן הפרק הדן בצורותיהם ונטייתם של שמות שאין להם הכרע ברור מתוך המקורות הקדומים. בדיבור החי קיימת מבוכה ופקפוק, ולעתים אנו שומעים צורות שונות וסותרות של אותה מילה. הרי לדוגמה שני קטעים מתוך שני משפטים, שאנו רגילים לשמוע אותם וכיוצא בהם בכל יום ויום:
"מוֹעֶצֶת הביטחון התכנסה לדון" וכו'.
"בישיבת מוֹעֲצַת פועלי ירושלים הוחלט" וכו'.

כאן אנו שומעים "מוֹעֶצֶת הביטחון" וכאן "מוֹעֲצַת הפועלים", מוֹעֶצֶת עירייה אחת, מוֹעֲצַת עירייה אחרת. מהו הנכון: מוֹעֶצֶת או מוֹעֲצַת? או שמא עדיפה מהן צורה שלישית שהציע מישהו, מוֹעֵצַת, בקיום הצירי של הצורה היסודית מוֹעֵצָה?

בסמיכות שמות במשקל מַפְעֵלָה, שמצאנו להם צורות שבנטייה במקורות הקדומים המנוקדים, כלומר במקרא – אנו מוצאים שלוש אפשרויות:
א) בקיום הצירי, כמו מַהְפֵּכָה: "כְּמַהְפֵּכַת אלהים את סדום ואת עמורה" (ישעיהו יג, יט); מַחֲרֵשָׁה: "ואת מַחֲרֵשָׁתוֹ" (שמואל א יג, כ).
ב) בשינוי הצירי לשווא, כמו מַצֵּבָה: "מַצְּבַת הבעל" (מלכים ב ג, ב).
ג) בשני סגולים, כמו שמצאנו "מַצֶּבֶת קבורת רחל" (בראשית לח, כ), שאף הוא כנראה מן הנפרד מַצֵּבָה. נגד צורה זו יש מי שטוען שעל יד הנפרד מצֵּבה הייתה גם צורת נפרד מַצֶּבֶת על משקל מגֶּבת, מערֶכת ועוד.

אם כן מה לעשות במוֹעֵצָה? – מועֶצֶת מוֹעַצְתִּי וכו', או מוֹעֲצַת מוֹעֲצָתִי וכו', או מוֹעֵצַת מוֹעֵצָתִי?
נמצאו טוענים, בוועד הלשון ומחוצה לו, בזכותה של כל אחת משלוש דרכים אלו, וכל אחד טעמו ונימוקו עמו. בפי העם רווחות כל הצורות, אבל בלשון חיה דרושה […] אחידות והחלטה לכאן או לכאן.
שקלה הוועדה ודנה והחליטה: מוֹעֶצֶת הפועלים, בסגול; העיר בחרה את מוֹעַצְתָּהּ. אלא שמתוך טענות הנגד של מדקדקים הרווחנו כאן רווח כפול. באו וטענו: מוֹעֶצֶת אינה צורת סמיכות של מוֹעֵצָה אלא של מוֹעָצָה בשני קמצים, כמו מושָׁבה–מושֶׁבת, מורָשה–מורֶשת. השיבה הוועדה והחליטה: טוב, יהי מוֹעָצָה! וטעמה עמה: מוֹעֵצָה במקרא אינה אלא עֵצָה: "ותלכו במוֹעֲצוֹתָם", "במוֹעֵצוֹת ודעת", ועוד. ואילו במילה שאנו דנים בה הכוונה לוועד שמתייעץ ודן בעניינים, כלומר זוהי מילה שאינה במקורות הקדומים, ומוטב שנקבע לה צורה חדשה: מוֹעָצָה, בשני קמצים על משקל מושָׁבה, מורָשה. ואם כן, מועֵצה שבתנ"ך לחוד, והמועָצה של העירייה, של ההסתדרות ושל האו"ם – לחוד. וכך: מוֹעֶצֶת הביטחון, מוֹעֶצֶת העירייה, ברית המוֹעָצוֹת.

ואגב "מועצה" נעמוד גם על מילה אחרת באותו משקל, מלה רווחת מאוד בדיבורנו: מִפְלגה. יש מדקדקים שדורשים לנקדה בפתח תחת הלמ"ד ובדגש בגימ"ל: מִפְלַגָּה, ולומר בסמיכות: מִפְלַגַּת, שהרי כך מנוקד בתנ"ך בספר דברי-הימים (ב לה, יב), ולא כמו שכולנו רגילים לומר: מִפְלֶגֶת הפועלים. אבל יש יסוד והצדקה לצורה הרווחת בדיבור, מִפְלֶגֶת, שהרי מפלַגָּה (בפתח ובדגש) הנזכרת בתנ"ך אינה מפלגה מן המפלגות שלנו. שם פירושו כמו פלוגה, כלומר קבוצה גדולה סתם, כעין יחידה צבאית, ואילו המפלגות שלנו, טיב וצביון אחר להן, ומותר היה לעם המדבר עברית לחדש לצורך החדש צורה חדשה, מִפְלָגָה, בשני קמצים, ובסמיכות מִפְלֶגֶת, ובריבוי מִפְלָגוֹת, ובסמיכות מִפְלְגוֹת הימין או השמאל, על משקל מלחָמה – מלחֶמת, משטָרה – משטֶרת.

ועוד שם מאותו משקל: מַחֲלָקָה. כיום אומרים כולנו: מַחֲלָקָה, מחלֶקֶת העתיקות, מחלֶקֶת החינוך וכדומה. אולם לפני שנים מועטות עדיין היו רבים, ומצויים גם כיום, בייחוד בין ותיקי המורים, האומרים "מַחְלְקַת החינוך" ובנפרד מַחְלְקָה, ובריבוי מַחְלְקוֹת, בשווא. גם אלה מסתמכים על הפסוקים שכתוב בהם מַחְלְקוֹת (דברי הימים א כח, א). אולם שם, במקרא, אין היחיד מַחְלְקָה אלא מַחֲלֹקֶת ובנטייה מַחֲלֻקְתּוֹ (שם כז, א-ב). לצורה מחְלְקָה, מַחְלְקַת אין כל יסוד, ובצדק גברה הצורה מחלָקה, מחלֶקת, מחלָקוֹת.