שמחת פורים: תחפושת, מסכה, ליצן, מגילה

תַּחְפֹּשֶׂת

שמחת פורים - 1המילה תחפושת נוצרה כנראה בסוף שנות העשרים או בתחילת שנות השלושים של המאה העשרים. היא חודשה במשקל המילה המקראית תִּלְבֹּשֶׁת, ודומות לה מילים נוספות ובהן תִּסְפֹּרֶת, תִּקְרֹבֶת (לשון חז"ל); תִּגְבֹּרֶת (ימי הביניים); תִּרְכֹּבֶת, תִּסְרֹקֶת, תַּחְמֹשֶׁת (עברית חדשה).
הפועל הִתְחַפֵּשׂ מקורו בתנ"ך: "וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים" (שמואל א כח, ח). מקובל לקשור אותו אל הפועל חיפש, שכן האדם המתחפש משנה את מראהו וגורם לכך שיחפשו אותו.

רווח השימוש בפועל חִפֵּשׂ במשמעות 'הלביש בתחפושת' (במילונים מוצעים גם הפעלים הֶחְפִּישׂ, תִּחְפֵּשׂ). ההבחנה בין חיפש במשמעות זו ובין חיפש במשמעות הרגילה (סקר ובדק כדי למצוא) תהיה לפי ההקשר.

מַסֵּכָה

שמחת פורים - 2מסכה היא כיסוי לפנים, למשל לצורך תחפושת. בתנ"ך משמשות במשמעות דומה מילים אחרות: "וַיִּתְחַפֵּשׂ בָּאֲפֵר עַל עֵינָיו" (מלכים א כ, לח), "וַיִּתֵּן עַל פָּנָיו מַסְוֶה" (שמות לד, לג). המילה מסכה לקוחה אף היא מן התנ"ך, אך שם משמעה אחר: תבנית יצוקה ממתכת – כגון עֵגֶל מַסֵּכָה, וגם כיסוי: "פְּנֵי הַלּוֹט הַלּוֹט עַל כָּל הָעַמִּים וְהַמַּסֵּכָה הַנְּסוּכָה עַל כָּל הַגּוֹיִם" (ישעיהו כה, ז).
ברשימת כלי בית של ועד הלשון משנת תרע"ד (1914) נקבעה המילה מַסֵּכָה לצד המילה שְׂמִיכָה במשמעות "המכסה שמתכסים בו בעת השכיבה" על פי דברי הנביא "כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ וְהַמַּסֵּכָה צָרָה כְּהִתְכַּנֵּס" (ישעיהו כח, כ).
את המשמעות המודרנית קיבלה המסכה בשל דמיון הצליל והמשמעות למילה הלועזית mask. המילה מסכה במשמעות זו כלולה במונחי תיאטרון שפרסם ועד הלשון בשנת ת"ש (1940).

לֵצָן

שמחת פורים - 3המילה ליצן לקוחה מספרות חז"ל וביסודה היא נרדפת למילה המקראית לֵץ – אדם קל דעת המרבה לעג ושחוק. ליצן המבדח את הבריות לשם קבלת שכר נזכר כבר בלשונו של רש"י.
הלֵץ והלֵצָן קשורים אל הפעלים לָץ, הֵלִיץ והִתְלוֹצֵץ וכן אל השמות לָצוֹן והֲלָצָה. יש הסוברים כי השורש לי"ץ מציין במקורו דיבור ומכאן גם המילה המקראית מֵלִיץ (בראשית מב, כג) שמשמעה מתורגמן.
מספרות חז"ל ירשנו גם את ידידיו של הליצן – הלוליין והמוקיון, שמקורם במילים יווניות.

מְגִלָּה

שמחת פורים - 4מגילה היא רצועת קלף גלולה הכתובה או מוכנה לכתיבה. שמה גזור מן השורש גל"ל והיא זהה בצורתה למילים נוספות מגזרת הכפולים: מְסִלָּה (מן סל"ל), מְסִבָּה (מן סב"ב), מְחִלָּה (מן חל"ל, חלל באדמה) ועוד.
בספרות חז"ל מגילה סתם היא לרוב מגילת אסתר, ומכאן שמה של מסכת מגילה שעיקר עניינה הלכות קריאת המגילה בפורים. כיום מגילת אסתר עשויה להיות מודפסת בספר, וגם מגילות אחרות אינן בהכרח כתובות על קלף נגלל. בשם מגילה נקראים טקסטים חגיגיים והצהרתיים, כגון מגילת העצמאות, מגילת זכויות האדם.