צדף וצדפה

כיצד נכון לומר – צְדָף וצְדָפָה או צֶדֶף וצִדְפָּה? ומה ההבדל בין צדף לצדפה?

הצורות התקניות הן צֶדֶף וצִדְפָּה. זוג מילים זה דומה לזוגות המילים: נֶקֶב–נִקְבָּה, יֶתֶר–יִתְרָה, שֶׁלֶד–שִׁלְדָּה, כֶּבֶשׂ–כִּבְשָׂה וכן מֶלֶךְ–מַלְכָּה, כֶּלֶב–כַּלְבָּה. המילים הסגוליות, דוגמת נֶקֶב, כֶּבֶשׂ, כֶּלֶב, היו במקורן בנות הברה אחת (למשל כֶּלֶב הייתה כַּלְבְּ, כמו בערבית), ולצורת הנקבה נוספה הסיומת ־ָה (כַּלְבָּה). צורת הרבים של כל השמות האלה – בין צורות זכר ובין צורות נקבה – היא על פי רוב בשווא וקמץ (כְּלָבִים–כְּלָבוֹת). מכאן מובן הקשר בין צֶדֶף לצִדְפָּה וביניהן לצורות הרבים צְדָפִים וצְדָפוֹת.

ההגייה 'צְדָף', 'צְדָפָה' מקורה במה שקרוי גזירה לאחור: על פי צורות הרבים צְדָפִים, צְדָפוֹת, נוצרו צורות יחיד בשווא וקמץ.

מקור המילה צֶדֶף בערבית. המילה הזאת משמשת בעברית למן ימי הביניים, ואילו המילה צִדְפָּה נוצרה בעברית החדשה.

אשר למשמעות המילים, צִדְפָּה היא רַכִּיכָה החיה במים ומכוסה בקוֹנכייה בעלת שני חלקים צמודים (קְשָׂווֹת). צֶדֶף הוא השכבה המבריקה שיש בצד הפנימי של הקונכייה של מקצת הצדפות, והוא חומר לייצור תכשיטים ולקישוט כלים. בימינו רוֹוח השימוש במילה צֶדֶף לא רק לחומר עצמו אלא לכל אחת מקַשׂוות הקונכייה הפזורות בהמוניהן על חוף הים.