פוחד ומפחד

בימינו פּוֹחֲדִים – בבניין קל, וגם מְפַחֲדִים – בבניין פיעל, ללא הבחנת משמעות.
מה המקור לכפל הצורות האלה?

בתנ"ך (על פי ניקוד המסורה) משמשות בעיקר צורות בבניין קל – בעבר ובעתיד בלבד, בסך הכול עשרים ושתיים היקרויות. למשל: "וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלֻאִים לְךָ מִנֶּגֶד וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם" (דברים כח, סו); "הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד" (ישעיהו יב, ב). בשני מקומות יש צורות בבניין פיעל: "וַתְּפַחֵד תָּמִיד כָּל הַיּוֹם מִפְּנֵי חֲמַת הַמֵּצִיק" (ישעיהו נא, יב; צורת עתיד); "אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד" (משלי כח, יד; צורת הווה – כאן גם הכתיב מעיד על הבניין).

יש לציין כי בלשון חז"ל פעלים מן השורש פח"ד בבניין קל ופיעל נדירים, ויש מעט צורות בבניין התפעל – הִתְפַּחֵד – באותה משמעות.

בהרגלי הדיבור והכתיבה בעברית בת ימינו משתקפת חלקית פריסת הצורות של הפעלים במקרא: בזמן עבר משמשות כמעט רק צורות בבניין קל, כגון פָּחַד, פָּחַדְתִּי, ואילו הצורות בבניין פיעל כגון פִּחֵד, פִּחַדְתִּי – נשמעות בעיקר בלשון ילדים. צורות הבינוני הרווחות יותר הן בבניין פיעל – מְפַחֵד, מְפַחֲדִים, אך רבים נוקטים גם את בניין קל – פּוֹחֵד, פּוֹחֲדִים. גם בעתיד ובשם הפועל משמשים שני הבניינים עם יתרון לבניין פיעל – יְפַחֵד לצד יִפְחַד, לְפַחֵד לצד לִפְחֹד.

נעיר כי בפיוט הקדום משמשות לעיתים צורות בבניין פיעל במשמעות 'הפחיד', 'גרם לפַחַד'. לדוגמה: "כי פיחדתני האש" (הקליר, יוצרות למועדים).

לסיכום, בעברית של היום אפשר לפחד או לפחוד, בכל הזמנים, והעיקר לא לפחד כלל.