הביתה או לבית?
שני הניסוחים 'הגעתי הַבַּיְתָה', 'הגעתי לַבַּיִת' כשרים. הצורה 'הביתה' מקבילה לצורה 'לבית' בדומה לזוגות מצרימה–למצרים, ירושלימה–לירושלים, הָעִירָה–לעיר. ה"א זו, המכוּנה ה' המגמה, באה בסופם של שמות מקומות וכדומה לציון כיוון – 'אל', 'ל'.
ה' המגמה שכיחה מאוד בלשון המקרא, ומשמשת בלשון ימינו בעיקר במילות כיוון, כגון 'צפונה', 'יָמינה', 'החוצה', 'קדימה', וכן בביטויים קפואים כגון 'ארצה' וכך גם 'הביתה'.
בשימוש הרווח נוצרה הבחנה במשמעות בין 'הביתה' ובין 'לבית': 'הגעתי הביתה' פירושו 'הגעתי לביתי', ואילו 'הגעתי לַבַּיִת' יכול להיות לכל בית.
נעיר כי למבנה "הגעתי הבית" בלי מילת יחס (לבית, אל הבית) ובלי ה' המגמה (הביתה) יש דוגמאות במקרא: "כַּאֲשֶׁר יָנוּס אִישׁ מִפְּנֵי הָאֲרִי וּפְגָעוֹ הַדֹּב וּבָא הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ" (עמוס ה, יט), "פָּנֹה אֶל הַרְבֵּה וְהִנֵּה לִמְעָט וַהֲבֵאתֶם הַבַּיִת" (חגי א, ט). ואולם גם במקרא אין זה המבנה הרגיל.
