גם מי שעלול להתקשות בהבחנה בין חגב לחרגול, בין זבוב רחף לדבורה ובין חיפושית לפשפש צמחים, יזהה בוודאי מייד גְּמל שלמה כאשר יפגוש בו בגינת ביתו או בשדה. לאחר שמליאת האקדמיה ללשון העברית אישרה 31 שמות עבריים לסדרת החרקים הזאת, נוכל כולנו גם לזהות וגם לכנות את המינים השונים של גמלי שלמה בשמות חדשים, ברורים וקלים יותר להגייה.

השמות שהובאו לאישור מליאת האקדמיה נקבעו בוועדה לזואולוגיה. עם חברי הוועדה נמנו זואולוגים, מורים למדעים ונציגי האקדמיה ללשון העברית.

צללית גופו אופיינית מאוד ומוכרת היטב בציבור: ראש משולש הנושא זוג עיניים גדולות, גוף מאורך ורגליים דקיקות, ובעיקר זוג רגלי טרף מפותחות בקדמת הגוף המוכנות להישלח כהרף עין לעבר טרף מעופף או מהלך.

סדרת גמלי שלמה (Mantodea) היא מהקטנות בסִדרות החרקים המיוצגות בישראל. אין כמעט בית גידול בישראל – גם אם הוא קיצוני למדי – שלא נמצא בו לפחות מין אחד, בין שהוא שוכן קרקע ובין שהוא חי על צמחים. חלק מהמינים בישראל מוגבלים בתפוצתם ומוכרים עד כה רק מאתר אחד או שניים בישראל. אחרים מגלים גמישות אקולוגית נרחבת יותר וחיים ברוב חבלי הארץ. יש מהם הנהנים מקרבת האדם ושכיחים מאוד בגנים ובגינות נוי בערים.

לדברי ד"ר ליאת גדרון, יו"ר הוועדה לזואולוגיה של האקדמיה ללשון העברית, השמות העבריים נועדו בראש ובראשונה לחובבי הטבע, אך הם משרתים גם אנשים העוסקים בשמירת הטבע, חוקרים, מורים, מורי דרך ואת התקשורת.

"אנו משקיעים בוועדה לזואולוגיה זמן ומאמץ רבים בבחירת השמות העבריים. המטרה היא להוסיף לחובב הטבע מידע על בעלי החיים האלה וללמדו על המיוחד להם. פיסת המידע יכולה להיות תכונה חיצונית בולטת, התנהגות אופיינית, התפוצה הגאוגרפית או הפונדקאי". והיא מוסיפה: "כמה טוב שחובבת טבע תוכל מעתה במסגרת תצפיותיה במדבר לכתוב 'ראיתי היום מדברן שחור־כתם' במקום סתם גמל שלמה, שהוא שם כללי שאינו מתייחס למין מסוים. כמה נפלא שחובב טבע יעלה תצפית מחצר ביתו ויכתוב 'היום ראיתי בחצר טרף־יד חיוור צד דבורת דבש'. השמות העבריים של בעל החיים מחזקים את הקשר שלנו ושל השפה העברית אל הטבע, ובכך חשיבותם ויופיים".

כ־33 מינים שונים של גמלי שלמה תועדו בעשור האחרון במחקר שנעשה במוזאון הטבע ע"ש שטיינהרדט והגיע לסיומו בחודשים האחרונים. התיעוד המפורט של מינים אלו מאפשר להגדירם, ללמוד על אורח חייהם ולעמוד על תפוצתם ושכיחותם בישראל, והוא היה כרוך בפעולות שאפיינו בשנים האחרונות עיסוק בקבוצות נוספות של חרקים בישראל – בדיקה מחודשת של שמותיהם העבריים, עדכון השמות ומתן שמות חדשים, מהם שמות מפתיעים, מקוריים ומעוררי עניין מיוחד. כמובן יש שנשמרו השמות הוותיקים והמוכרים בציבור. הרשימה מסודרת לפי משפחות, סוגים ומינים.

רוב השמות אושרו בישיבת מליאת האקדמיה ללשון העברית בי"ט באייר תשפ"ד (27 במאי 2024). שמות נותרים מעטים יפורסמו לאחר פרסום המחקר המדעי העוסק בהם. בבסיס קביעת השמות העבריים כמה עקרונות, ובהם שמירה ככל האפשר על שמות קיימים המוכרים לציבור ושאין הצדקה לשנותם; שמירה במידת האפשר על שמות היסטוריים, שמות המייצגים תכונות בולטות או תפוצה גאוגרפית וגם קביעת שמות חדשים כאשר הם נדרשים, כמובן בשמירה על כללי הדקדוק והתחביר של העברית.

החידוש הגדול ברשימת השמות הוא שמעתה לא ישמש עוד השם גְמל שלמה לכל המינים בסדרה, כפי שהיה עד כה. כל אחת מעשר המשפחות נושאת שם עברי משלה, ומהם נגזרים שמות הסוגים והמינים. ​

את השם המוכר והאהוב גמל שלמה יישאו מכאן ואילך רק שניים מהגדולים, השכיחים והמוכרים ביותר בישראל: גמל־שלמה מתפלל, שאת שמו זה בגרסתו הלטינית העניק לו החוקר השבדי לינאוס עוד בסוף המאה השמונה עשרה־עשרה, והוא מוכר באזורים רבים בעולם בשמו האנגלי praying mantis, וגמל־שלמה ירוק, הנראה פעמים רבות דווקא במופע החום שלו.

הינה הסבר קצר על גלגולי השמות ומקורם בעבר, וכן דוגמאות אחדות לשמות שחודשו או השתנו רק במעט והשיקולים שהדריכו את אנשי ועדת השמות לבחור בשמות האלה.

השם גמל־שלמה מגיע מהפולקלור העממי. מקורו, ככל הנראה, מטורקית או מערבית. בטורקית הוא נקרא "גמלו של הנביא" ובערבית – "סוס הנביא". הנביא הוחלף בעברית בשלמה המלך, הנחשב באסלאם לאחד הנביאים.

כשם עברי לקבוצת חרקים הוא מופיע בפעם הראשונה בספר לימוד הטבע "שעורי הסתכלות" (אוזרקובסקי, קרישבסקי ויחיאלי 1911). מחברי הספר מסבירים את השם על פי הערבית. את השם אימצו מורי הטבע, והוא הופיע גם במילון האנגלי–עברי של אבן־שמואל קופמן משנת 1929. הזואולוג שמעון בודנהיימר השתמש בו ב"ספר החרקים לחקלאי" (1934), והמורה והמחנך מרגולין הכניס אותו לספרו "זואולוגיה (א)" (1934). כך התקבע בעברית השם גְּמַל שְׁלֹמֹה. יש לשים לב שההגייה הנכונה של השם היא בשווא בגימ"ל (בגלל הסמיכות).

טְרַף־יָד חִוֵּר

בראשית המאה העשרים הוצע לכנות את כל גמלי שלמה השם טַרְפִּיָּד. השם הופיע לראשונה בספר "הארבה" (1920) מאת הזואולוג העברי הראשון ישראל אהרוני, אבל לא השתרש ונעלם. עתה הוא נקבע בצירוף טְרַף־יָד חִוֵּר למין Miomantis paykullii (המשפחה: טְרַף-יָדִיִּים Miomantidae). השם משמר את שם התואר חיוור משום שאופייניים למין הזה גוֹני ירוק או חום דהויים. טְרַף־יָד חִוֵּר הוא השני בשכיחותו מכלל המינים בישראל, ובמיוחד במרחבים העירוניים, בדומה לגְּמַל־שְׁלֹמֹה יָרֹק Sphodromantis viridis, המין השכיח בישראל.

סוּסַת־שֵׁד מַקְּלִית

השם סוּסַת-שֵׁד (המשפחה: סוּסוֹת־שֵׁד Empusidae) ניתן לכמה מינים הנמנים עם שני סוגים, והוא משמר שם עברי עממי שכבר הופיע בראשית המאה ה-20 כתרגום לשם המקומי בערבית לסוגים הללו. סוּסַת־שֵׁד מַקְּלִית הוא המין הנפוץ בישראל בסוג Empusa. השם מקלי משמר את שם התואר הקיים, והוא מתאר את המראה הדקיק דמוי המקל של גוף החֶרֶק שבעזרתו הוא משתלב היטב בבתי גידול עשבוניים.

אָצָן יָם־תִּיכוֹנִי

השם אָצָן (המשפחה: אָצָנִיִּים Rivetinidae) ניתן לכמה מינים השייכים לשלושה סוגים שונים במשפחה זו. הוא מייצג את הזריזות והחמקנות של מרבית המינים, המבלים את רוב זמנם בריצה על הקרקע או בין העשבים. אָצָן יָם־תִּיכוֹנִי Rivetina byblica שכיח בנוף העשבוני הטבעי של אזור ים התיכון בישראל.

עַנְפַן פַּלְמוֹנִי

השם עַנְפָן (המשפחה: עַנְפָנִיִּים Toxoderidae) ניתן לסוג מסתורי (עד עתה) הכולל שני מינים בישראל. הבוגרים של מינים אלו חיים על ענפי שיחים ועצים ונראים כזרד או כענף קטן. אף שאינם נדירים מאוד, קשה מאוד לראותם בטבע. עַנְפַן פַּלְמוֹנִי Pareuthyphlebs palmonii הוא השכיח שבהם. השם פַּלְמוֹנִי משמר את שמו המדעי. הוא נקבע על שם החוקר יעקב פלמוני, שגילה את המין בראשית המאה העשרים ליד ביתו בדגניה, ולכבוד תרומתו העצומה לחקר החי בישראל. בעמק הערבה מצוי גם עַנְפַן הָעֲרָבָה Pareuthyphlebs occidentalis.

מִדְבְּרָן שְׁחֹר־כֶּתֶם

הסוג מדברן Eremiaphila (המשפחה: מִדְבְּרָנִיִּים Eremiaphilidae) הוא מהסוגים המרתקים של גמלי שלמה בישראל ובעולם. בני הסוג חיים תמיד על הקרקע בבתי גידול מדבריים או יבשים ואינם מעופפים. מִדְבְּרָן שְׁחֹר־כֶּתֶם Eremiaphila brunneri הוא השכיח שבחמשת המינים המצויים בישראל בכל האזורים המדבריים. קל מאוד להבדילו משאר המינים בסוג לפי הכתמים הכהים המעטרים את הצד הפנימי של רגלי הטרף. אלה אינם מופיעים במיני המדברן האחרים בישראל. בחרמון ישנו מִדְבְּרָן חֶרְמוֹנִי. הוא מצוי אצלנו רק בחלקים העליונים והחשופים של רכס החרמון, ובגלל עבודות הפיתוח ברכס, הזורעים הרס בבית הגידול שלו, הוא נתון בסכנה.

עַצְבָּנִי עָלוּם

הקטן בגמלי שלמה של ישראל; אורכו של הבוגר, חסר הכנפיים, כעשרה מילימטרים. הוא פעיל על הקרקע ומסתתר תחת אבנים. קשה מאוד לאתרוֹ ומכאן שם התואר עלום (נסתר). את השם עַצְבָּנִי הציע החוקר פנחס אמתי ז"ל, שגילה את המין בישראל בשנת 1964. השם מתאר את התנהגותו התזזיתית, כאילו עצבנית, המתבטאת בתנועת רגלי טרף נמרצת ובהנעת המחושים ללא הרף. עַצְבָּנִי עָלוּם מצוי בישראל בעיקר באזור הרי יהודה, והוא נדיר בנגב ובגולן.

גְּמַל־שְׁלֹמֹה מִתְפַּלֵּל

זה החרק הראשון בעולם בסדרה זו שקיבל בשנת 1785 שם מדעי: Mantis religiosa, הוא השם שהעניק לו החוקר השוודי לינאוס. השם העברי של הסוג (המשפחה: גְּמַל־שְׁלוֹמִיִּים Mantidae) משמר את השם העברי המוכר והוותיק לסדרה כולה. השם "מתפלל" הולך אחר השם המדעי ומשקף פולקלור עממי באירופה המביע על דמיון בין תנוחת רגלי הטרף הצמודות לחזה דמיון לאדם מתפלל. גְּמַל־שְׁלֹמֹה מִתְפַּלֵּל חי בישראל בשטחים פתוחים ובאזורים כפריים.

פורסם לראשונה באתר ynet.