רבים הוגים את ו' החיבור בצירוף 'מכאן ואילך' בתנועת a – וָאילך, ואולם ההגייה הנכונה היא וְאֵילָךְ.

אומנם וי"ו החיבור עשויה להינקד בקמץ כשהיא מצטרפת למילה המוטעמת בראשה, בעיקר בהפסק או ברכיב האחרון של צירוף, כגון "יומם וָלילה", "קיץ וָחורף", "מי וָמי", ואולם המילה אֵילָ֫ךְ אינה מוטעמת בראשה, ומכאן שיש לנקד 'מִכָּאן וְאֵילָךְ' וכן 'אֵילָךְ וְאֵילָךְ' – בשווא, כניקודה הרגיל של ו' החיבור.[1]

את ההגייה הרווחת וָאילך אפשר להסביר כהיקש מן המילה הנרדפת וָה֫לאה, המוטעמת מלעיל: 'מכאן וָאילך' על דרך 'מכאן וָהלאה'.

מה זה "אילך"?

המילה אֵילָךְ פירושה בדרך כלל 'הלאה', 'מה שבא בהמשך', והיא משמשת אותנו כמעט אך ורק בווי"ו החיבור אחרי ביטוי המציין נקודת התחלה: "יש לקרוא מעמוד 100 ואילך", "מכאן ואילך אני אטול את המושכות", "ילד שלישי ואילך – בתשלום".

המילה עולה לראשונה במשנה, בעיקר בביטוי 'מכאן ואילך', ממש כמו בימינו: "הקורא [קריאת שמע] מכאן ואילך לא הפסיד" (ברכות א, ב); "[הפרה האדומה] הראשונה עשה משה, השנייה עשה עזרא, וחמש – מעזרא ואילך" (פרה ג, ה). עוד היא משמשת בהכפלה –  "אילך ואילך" במובן "אנה ואנה', 'לכאן ולכאן': "פינה את הגחלים הילך והילך" (תמיד ה, ה), וכן בהפרדה: "זה מושך הילך וזה מושך הילך" (זבים ג, ב).

מן המובאות לעיל שמן המשנה אנו למֵדים שהמילה נכתבת לעיתים הילך (וגם הלך) בה"א, ואומנם – אף שרבו כתיביה (וניקודיה) של מילה זו בעדי הנוסח של לשון חכמים – הכתיב בה"א נחשב מקורי יותר. מקובל לשער שהמילה מורכבת מן היסוד 'הל' המוכר לנו מן גם המילה המקראית 'הלאה' (או 'להלן' מלשון חכמים – ראו כאן)[2] ומן הרכיב 'כה' (הדומה למילה כֹּה במקרא)[3] בנשילת התנועה הסופית.[4]

——————–

[1] שלא כניקוד וי"ו החיבור, וי"ו ההיפוך מנוקדת בקמץ לפני אל"ף של אותיות אית"ן, כגון באיוב יט, י:  יִתְּצֵנִי סָבִיב וָאֵלַ֑ךְ (וָאֵלַךְ היא צורת הפסק של וָאֵלֵךְ).

[2] והשוו هَلَا (הַלַא) בערבית (מעין 'הבה' לזירוז) או 'להל' בלהגי הארמית שדומה בהוראתה ל'הלאה'.

[3] בארמית מקראית כָּה בתנועה a: "עַד כָּה סוֹפָא דִי מִלְּתָא" [=עד כאן סוף הדבר] (דניאל ז, כח).

[4] יש מי שסובר שהסופית היא ־ךְ שאופיינית לחלק מכינויי הרמז בארמית (למשל 'אידךְ'). לשיטה זו המילה 'אילך' שאולה מארמית (ראו עוד בהערות לערך 'אילך' במילון בן־יהודה). כמו כן אפשר שהמילה נתפסה כגזורה מן השורש הל"ך, כפי שאולי משתקף מהכתיב 'הולך' במשנה פסחים לפי כ"י קאופמן: "אלו הופכים את פניהן הולך ואוכלין ואלו הופכים את פניהם הולך ואוכלים" (ז, יג).