2.2 סיומות

.

2.2.1 א. דין התנועה שלפני סיומת ־ָן

קמץ וצירי שאינם מתקיימים בנטייה משתנים לשווא בסמוך לסיומת ־ָן, למשל: תּוֹתְחָן (מן תּוֹתָח, השוו תּוֹתְחֵי־), מִשְׁפְּטָן, מַדְּעָן, מוֹקְדָן.
ואילו קמץ וצירי המתקיימים בנטייה, מתקיימים גם לפני הסיומת ־ָן, למשל: תַּיָּרָן (השוו תַּיָּרֵי־), אָצָן, בַּרְוָזָן, אִזְמֵלָן, דֶּלְפֵּקָן, מַלְגֵּזָן (מן מַלְגֵּזָה). בשמות אלו הקמץ או הצירי מתקיימים גם בנטייה, כגון תַּיָּרָנִים,  בַּרְוָזָן־, אִזְמֵלָנִים, מַלְגֵּזָנֵי־, וכן סְבִיבָתָן־.

יוצאים מכלל זה השמות כַּלְכְּלָן, פְּסַנְתְּרָן, מַהְפְּכָן (שבא בהם שווא כנגד קמץ או צירי מתקיימים בשמות כַּלְכָּלָה, פְּסַנְתֵּר, מַהְפֵּכָה).

.

2.2.1 ב. דין התנועה שלפני סיומת ־תָן

בשמות המסתיימים ב־ְתָן התי"ו מנוקדת בלא דגש אם (א) לפני השווא בא רצף של שתי תנועות קטנות והראשונה בהן בהברה פתוחה או (ב) לפני השווא באה תנועה גדולה. למשל: גַּאַוְתָן, נֶהֶנְתָן, תַּאַוְתָן; נִיבְתָן (בעל חיים), תְּבוּסְתָן.

לעומת זאת התי"ו מנוקדת בדגש אם לפני השווא באה תנועה קטנה (למעט רצף של שתי תנועות קטנות והראשונה בהן בהברה פתוחה כאמור לעיל). למשל: גְּבַרְתָּן, כְּרַסְתָּן, פְּעַלְתָּן, קְבַסְתָּן, רְעַבְתָּן, שְׂכַלְתָּן, זְנַבְתָּן, כְּנַפְתָּן (שני האחרונים שמות בעלי חיים).

.

2.2.1 ג. דין התנועה שלפני סיומת ־ַאי

בהצטרף הסיומת ־ַאי לשם שקמץ – שאינו מתקיים בנטייה – בא בהברתו האחרונה – הקמץ משתנה לשווא (דוגמת הקמץ שלפני הסיומת ־ָן), כגון מַחְסְנַאי.

יוצא מכלל זה השם הַנְדְּסַאי, המנוקד בשווא לפני הסיומת ־ַאי (אף שהקמץ בשם הַנְדָּסָה מתקיים בנטייה).
בשם אַפְסְנַאי בא שווא לפני הסיומת ־ַאי (ממילת המוצא אַפְסַנְיָה).

.

2.2.1 ד. דין התנועה שלפני סיומת ־וֹן

התנועה שלפני הסיומת ־וֹן מתקיימת או משתנה לשווא – כבנטיית המילה שהסיומת מצטרפת אליה. למשל: קְלַסְתֵּרוֹן קְלַסְתֵּרוֹנִים (הצירי מתקיים, על דרך קְלַסְתֵּר קְלַסְתֵּרֵיהֶם), מַחְשְׁבוֹן (הצירי משתנה לשווא, על דרך מַחְשֵׁב מַחְשְׁבִים), תַּקָּנוֹן תַּקָּנוֹנִים (הקמץ מתקיים על דרך תַּקָּנָה תַּקָּנוֹתֵיהֶם), מִטְבָּחוֹן מִטְבְּחוֹנִים (על דרך מִטְבָּח מִטְבָּחִים מִטְבְּחֵיהֶם), מַעֲרָבוֹן מַעַרְבוֹנִים, מַעֲרָכוֹן מַעַרְכוֹנִים.

.

2.2.2 שמות בסיומת הזוגי

דרך המלך לגזירת צורות הזוגי היא מצורות היחיד, כגון רַגְלַיִם, שְׂפָתַיִם, אַמָּתַיִם, נְקֻדָּתַיִם ועוד. עם זאת בעברית לתולדותיה מוכרות צורות זוגי שבבסיסן עומדת צורת ריבוי, כגון דְּלָתַיִם, לְחָיַיִם, טְפָחַיִם,[2] לוּחוֹתַיִם, חוֹמוֹתַיִם. צורות על דרך זו מותרות, וחלקן אף אין נוהגת כנגדן צורה אחרת.

[1] הכלל שוּנה. החלטות קודמות התקבלו בישיבות רנג, רעא.
[2] במשנה בכתב יד קאופמן טִיפְחַיִים.

 

.

2.2.3 שמות כגון דוגמה, משכנתה

שמות שהתגלגלו לעברית מן הארמית והמשמשים במין נקבה, כגון דוגמה, נכתבים בה"א בסופם – כסיומת הנקבה הרגילה בעברית. דוגמאות נוספות: סַדְנָה, טַבְלָה, גִּרְסָה, עִסְקָה, פִּסְקָה, קֻפְסָה, מֵירְכָה (שם סימן הפיסוק).[1]
הוא הדין בשמות כגון אַסְמַכְתָּה, אֶתְנַחְתָּה, בְּדוּתָה, חַבְרוּתָה, מַשְׁכַּנְתָּה.

יוצא מן הכלל כתיב המילה סָבְתָא.

הערות

  1. השמות רישה וסיפה הם ממין נקבה.
  2. השמות שְׁאִילְתָה, פְּסִיקְתָה מנוקדים בחיריק מלא.
  3. השמות האלה נחשבים שמות פרטיים, ולא מילים כלליות, ויוסיפו להיכתב באל"ף:[2] שמות הטעמים, כגון אֶתְנַחְתָּא, דַּרְגָּא, טִפְּחָא, מֵירְכָא, פַּשְׁטָא; שמות חיבורים, כגון גְּמָרָא, מְכִילְתָא, תּוֹסֶפְתָּא; שמות פיוטים, כגון קְדֻשְּׁתָא, שִׁבְעֲתָא.
    בנטיית השמות האלה אפשר לנקוט את דרך הנטייה של שמות המסתיימים ב־ָה, כגון שִׁבְעֲתַת־, תְּקִיעָתָא תְּקִיעָתוֹת. כך גם הוֹשַׁעְנָא הוֹשַׁעְנוֹת.

[1] על צורת הרבים של שמות אלו ראו משקל פִּעְלָה, פַּעְלָה; פָּעְלָה, פֻּעְלָה – צורת הרבים.
[2] על כתיבם של שמות האותיות היווניות ראו שמות האותיות היווניות.