חנוך ילון
תרמ”ו–תש”ל, 1886–1970
- נבחר לחבר בי”ב בכסלו תשי”ד
- פרש מחברות בכ”ה בכסלו תשט”ו
- היה חבר ועד הלשון משנת תרפ”ו
- היה חבר ועד הדקדוק
חנוך ילון נולד בכפר טריטקי שבגליציה המזרחית, למד בלשנות שמית באוניברסיטאות של לבוב ושל וינה. עלה ארצה בשנת תרפ”א (1921), ושימש מורה בבית המדרש למורים “מזרחי” בירושלים.
עיסוקו המדעי – העברית הבתר־מקראית ובעיקר לשון חכמים, ניקוד ומסורה, מסורות העדות ובמיוחד מסורת תימן ולשון התפילה. במחקרו עמד על חשיבותם של כתבי יד ודפוסים עתיקים ושל מסורות העדות בהתחקות על לשון חכמים המקורית ועל מסורות קדומות.
ח’ ילון פרסם מאמרים רבים מאוד והוציא וערך “קונטרסים לענייני הלשון העברית” ואת החוברות “ענייני לשון”. הוא ניקד את המשנה כולה במהדורת אלבק-ילון.
חנוך ילון היה חתן פרס ישראל, והאוניברסיטה העברית העניקה לו תואר דוקטור של כבוד על מפעלו.
מספריו
- שקל הקודש לר’ שלמה אלמולי, ירושלים תשכ”ה
- מגילות מדבר יהודה – דברי לשון, ירושלים תשכ”ז
- פרקי לשון (אסופת מאמרים), ירושלים תשל”א
רשומות באתר האקדמיה
- “לַמְּדֵנִי דבר בדברי לשון” במלאות 40 שנה ללכתם של ש”י עגנון וחנוך ילון ו־20 שנה ללכתו של דב סדן, אקדם 40, עמ’ 6
