טען והטעין

toanim o matinimשאלת לשון שחוזרת ועולה במציאות ימינו היא אם צריך לטעון את הטלפון הנייד (בעזרת מַטְעֵן) או להטעינו. השאלה הזאת נשאלת לא רק על טלפונים ניידים, אלא גם על תכנוֹת ועל מִטענים רגילים: האם לטעון את המִטען על המשאית (בבניין קל) או להטעין אותו (בבניין הפעיל)?

נֹאמר כבר בראשית הדברים שבמילוני האקדמיה יש העדפה מובהקת לצורות מבניין קל – טָעַן, טְעִינָה – המשקפות את הפועל הבסיסי, ואולם מן ההיסטוריה של העברית עולה שאין פסול בצורות מבניין הפעיל – הִטְעִין, הַטְעָנָה.

כבמקרים רבים אחרים, הפועל הבסיסי הוא כאמור בבניין קל: טָעַן. כאשר מתגלה שהאנשים שבאו אל יוסף הם אֶחָיו, מציע פרעה ליוסף לומר לאחיו "זֹאת עֲשׂוּ: טַעֲנוּ אֶת בְּעִירְכֶם [=בהמות המשא שלכם] וּלְכוּ בֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן, וּקְחוּ אֶת אֲבִיכֶם וְאֶת בָּתֵּיכֶם וּבֹאוּ אֵלָי" (בראשית מה, יז–יח). במקרה הזה, המקרה היחיד במקרא שהפועל הזה משמש, טוענים – ולא מטעינים – את הבהמות.

והנה בלשון חכמים לצד השימוש בבניין קל נמצא גם השימוש בבניין הפעיל – בלי כל הבדל במשמעות. למשל אחד ההסברים בספרא לציווי "לֹא תֵלֵך רָכִיל" (ויקרא יט, טז) הוא "שלא תהא כרוכל – מטעין דברים והולך" (קדושים ב, ב).

על חילופים בין פעלים בבניין קל במקרא לפעלים בבניין הפעיל בספרות חז"ל בלי הבדל במשמעות עמדו חוקרי לשון, ובהם מנחם מורשת. בין דוגמאותיו הפעלים טמן והטמין, טבל והטביל, ספד והספיד. במעבר לבניין הפעיל בלשון חז"ל הוא ראה קו לשון אופייני לדיבור עממי חי שיכול לנבוע גם מהתפתחות פְּנִים־עברית וגם מהשפעת הארמית, אשר דרה באותה תקופה בכפיפה אחת עם העברית. ואמנם בניבי הארמית השונים הראה מורשת שימוש בפועל אַטעֵן, מקבילו של הטעין.

בניין הפעיל ידוע במשמעות הגרימה של פעליו (האכיל – גרם שיאכל, הלביש – גרם שילבש, הוציא – גרם שיצא). ואולם כבר במקרא אנו מוצאים זוגות של פעלים בבניין קל ובבניין הפעיל בלי הבדל של ממש במשמעותם. כך למשל פרעה מבקש ממשה ואהרן "הַעְתִּירוּ בַּעֲדִי" (שמות ח, כד). הַעְתִּירוּ, כלומר התפללו, בבניין הפעיל. משה מבטיח כי יעשה כן ("וְהַעְתַּרְתִּי אֶל ה'" – פסוק כה) ומקיים את הבטחתו – אך בבניין קל: "וַיֵּצֵא מֹשֶׁה מֵעִם פַּרְעֹה וַיֶּעְתַּר אֶל ה'" (פסוק כו). וכן הוא בפועל עָמַס: בלשון המקרא בדרך כלל עומסים בבניין קל, למשל "וַיַּעֲמֹס אִישׁ עַל חֲמֹרוֹ וַיָּשֻׁבוּ הָעִירָה" (בראשית מד, יג), אבל בתשובתו המפורסמת של רחבעם לזקנים הוא אומר: "וְעַתָּה אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד וַאֲנִי אוֹסִיף עַל עֻלְּכֶם" (מלכים א יב, יא).

מִדברים אלו עולה שאין לפסול את האפשרות להטעין את הטלפון ולא רק לטעון אותו, אבל כאמור ממילוני האקדמיה עולה העדפה ברורה לבניין קל. אמנם בראשית ימי המינוח העברי – במונחי טלפונאות משנת תרפ"ט (1929) – נקבעו זו לצד זו שתי האפשרויות לְהַטְעִין ולִטְעֹן (חלף to charge באנגלית), אך בהמשך הדרך נקבעו המונחים בבניין קל – גם תמורת charge וגם תמורת load (וכן upload ו־download). ודרך אגב, גם הפך הדבר – לפרוק את המטען – הוא בבניין קל (ובלשון חכמים גם בבניין פיעל).

הערות
1. אין קשר גיזרוני בין טָעַן והִטְעִין הנדונים כאן ובין טָעַן טַענה בהקשר המשפטי. החוקרים סבורים כי את טָעַן שעניינו עמיסה (לצורך העברה ממקום למקום) שאלה העברית מן הארמית, ושצורתו המצופה בעברית (לפי כללי מעתקי העיצורים) הייתה צָעַן, כמצוי בישעיהו לג, כ במשמעות הליכה ונדידה.
2. הרחבת המשמעות מטעינת משא על חמור לטעינה של נשק ושל סוללה או טעינת קבצים למחשב נוצרה בהשראת הפעלים המקבילים בלשונות אירופה, שמשמעם הבסיסי לשאת, לגרום לשאת, ומכאן גם להכניס ולמלא בכלי מסוים את מה שהוא אמור לשאת בתוכו.