יָרַד לְטִמְיוֹן

'אבד', 'לא נשאר ממנו דבר'

למשל:

הירושה מהוריו לא הייתה גדולה, וגם המעט הזה ירד לטמיון בהשקעה במיזם כושל.

ברגע אחד של חוסר תשומת לב נשמט מן הכיס מפתח המכונית, ואתו ירדו לטמיון כל התכניות להמשך היום.

timyonטמיון היא מילה יוונית, אשר כמילים יווניות רבות אחרות נשאלה לעברית בלשון חז"ל. אחד המשמעים של tamieion ביוונית הוא 'אוצר (המדינה)', ובמובן זה אנו מוצאים את המילה בספרות חז"ל. כך למשל דרש ר' אבהו את הכתוב "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ" על קנאתה של הארץ בעולמות העליונים: "משל למלך שקנה לו שני עבדים […] על אחד גזר שיהא ניזון מטמיון [כלומר מאוצר המלך] ועל אחד גזר שיהא יגע ואוכל, ישב לו אותו תוהא ובוהא […] כך ישבה הארץ תוהא ובוהא. אמרה: העליונים והתחתונים נבראו בבת אחת, העליונים ניזונין מזיו השכינה, התחתונים – אם אינם יגעים אינם אוכלים" (בראשית רבה ב, ב ועוד). כן נזכר בכמה מקומות הצירוף "גבאי טמיון" – פקיד הגובה מס לאוצר המלך.

כסף שנלקח לאוצר המדינה כבר לא יחזור לבעליו, וחכמים ראו בזה עונש על התנהגות לא נאותה – בייחוד של אדם עשיר. בתלמוד הבבלי מובאים דברי רב: "בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים יוצאין לטמיון [ובנוסח אחר 'יורדין לטמיון']: על כובשי שְׂכַר שכיר [שאינם משלמים לו בזמן], ועל עושקי שְׂכַר שכיר [שאינם משלמים לו כלל], ועל שפורקין עול מעל צואריהן ונותנין על חבריהן [כלומר שמטילים את חובותיהם על אחרים], ועל גסות הרוח. וגסות הרוח כנגד כולן" (סוכה כט ע"ב).

הביטוי הושאל לציון דבר, בעיקר כסף, שאבד לעד וכבר לא ישוב. בעברית של תקופת ההשכלה והתחייה נמצא לצד 'ירד לטמיון' גם 'הלך לטמיון'. למשל בסיפור "בין מים למים" מאת יוסף חיים ברנר הגיבור אומר: "אפשר לנו לחיות בלי יהדות כמו שהחפְשים משאר אומות העולם חיים בלי נצרות… אבל כאן חורבן עם במובן היותר פשוט של המושג הזה… לא לבד חלום של אלפי שנים הולך לטמיון, אלא עם שלם הולך לאבדון בכל המובנים" (1910; שלוש הנקודות במקור).