אפון ואפונה

תרמיל אפונים
רַק אָפוּן הַמִּסְכֵּן עָמַד מִן הַצַּד / עַל מַטֵּהוּ נִשְׁעַן וְלֹא נָע וְלֹא נָד (ח"נ ביאליק, בגינת היָרָק – הגרסה המורחבת).

אֲפוּנָה וְגֶזֶר יָשְׁבוּ בַּמְּקָרֵר / וְיַחַד עִם בָּטָטָה הִתְחִילוּ לְקַטֵּר (אבנר קנר ויואל לרנר, תנו לגדול בשקט).

האפונה והאפון מוכרים שניהם לדוברי העברית. ומה אומרים המילונים? יש הגורסים אפון, יש הגורסים אפונה, ויש המביאים את שתי הצורות. התרוצצות זו באה לידי ביטוי גם במילוני ועד הלשון והאקדמיה.

שם הצמח נזכר לראשונה במשנה, ושָׁם הוא בא תמיד בצורת רבים. למשל: "אפונים הגמלנים – מין יָרָק" (כלאים ג, ב), "אפונים שחורים טהורים באב הטומאה" (טבול יום א, ה). אף שצורת היחיד אינה נזכרת במשנה בפירוש, סביר לשחזר אפון ולא אפונה, שכן ההתאם למילה אפונים הוא תמיד בזכר: 'גמלונים', 'שחורים', 'טמאים' וכדומה.

בתלמוד הירושלמי אכן מתועדת הצורה אפון, למשל: "והיה נופל לכל אחד ואחד מהן עד כאפון" (יומא ו:ג, מג ע"ג). אך התלמוד הירושלמי נלמד פחות מן התלמוד הבבלי, והצורה אפון לא הייתה מוכרת דייה.

הצורה אפונה נוצרה בעברית החדשה בהיקש לשמות דומים: עדשה–עדשים, חיטה–חיטים, שעורה–שעורים, תאנה–תאנים ועוד. צורה זו היא הרווחת כיום בקרב הדוברים בכל מה שקשור לירק הנאכל, ולרוב כשם קיבוצי (מְרק אפונה, שימורי אפונה). יש המשתמשים בצורה זו גם לציון גרגיר יחיד, ואחרים משתמשים בצורה אפון.

בשמות המינים של צמחי ארץ ישראל נקבע אפון כשם הסוג, כגון אָפוּן מָצוּי, אָפוּן קִפֵּחַ. לפי זה השם הרשמי של הירק הנאכל הוא אָפוּן תַּרְבּוּתִי.

כך או כך יש לראות בשתי הצורות אפון ואפונה צורות תקניות.

הערות
א. לפי החוקרים, האפונים הנזכרים בספרות חז"ל אינם הצמח המכונה כך בימינו. יש שהציעו לזהותם דווקא עם החִמְצָה (חומוס).
ב. צמח התרבות המוכר בשם "אפונה ריחנית" אינו שייך לסוג אפון אלא לסוג טופח (Lathyrus), ושמו התקני הוא אפוא טופח ריחני.