מרדכי

על ניקוד השם במגילה

מקורו של השם מרדכי בשם האל מַרדוּך – האל הראשי של בבל. בתנ"ך האל הזה נקרא מְרֹ(א)דַךְ והוא מכונה בֵּל (צורתה האכדית של המילה בַּעַל – 'אדון'): "אִמְרוּ: נִלְכְּדָה בָבֶל ­– הֹבִישׁ בֵּל, חַת מְרֹדָךְ; הֹבִישׁוּ עֲצַבֶּיהָ, חַתּוּ גִּלּוּלֶיהָ" (ירמיהו נ, ב).

 

ואומנם ניקוד השם מרדכי בכתבי היד הטובים ביותר של התנ"ך (כגון כתב יד לנינגרד)[1] משמר את גוֹן התנועה u שבשם האל מַרדוּך. הדל"ת מנוקדת בחטף קמץ: מָרְדֳּכַי (ההגייה: mordokhay), וכידוע התנועות o ו־u קרובות זו לזו. הגיית התנועה o אחרי הדל"ת מתועדת גם בתרגומי המקרא העתיקים ליוונית וללטינית, וכן היא מסורת הקריאה של בני תימן במגילה עד ימינו.

עם זאת, מקבילה לה מסורת הניקוד מָרְדְּכַי – בשווא בדל"ת, למשל בכתבי היד של המקרא המנוקדים בניקוד הבבלי. כן מוצאים בדפוסי תנ"ך רבים ובדפוסי חומשים מצויים שנדפסות בהם גם חמש המגילות, וניקוד זה עולה בקנה אחד עם מסורת הקריאה הרווחת ברוב קהילות ישראל – אשכנזים וספרדים כאחד.

__________________________

[1] ברשימת חילופי נוסח מאמצע ה־19 נמצאה עדות לניקוד מרדֳּכי, בחטף־קמץ בדל"ת, גם בכתר ארם צובא (שלא שרדו ממנו קטעי מגילת אסתר ופסוקי עזרא ונחמיה שנקרה בהם השם מרדכי). ראו: רפי זר, 'מאורות נתן לר' יעקב ספיר', לשוננו נ (תשמ"ו), עמ' 181.