השם תום (תומס) מקורו בלשונות שמיות – עברית וארמית; משם הוא נשאל ללשונות אירופה, ובדור האחרון "חזר" לעברית, אך נתפס בעיני הדוברים כשייך לשורש תמ"ם ולא לשורש תא"ם כבמקור.

פירוש הביטוי: 'פצוע וחבול', 'שכולו פגמים'. דוגמה: עור ידיו היה סדוק ופצוע ללא מתום. המילה מתֹם מופיעה בתנ"ך בהקשר שלילי: "מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם, פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻב[...]

זה לא נגמר, זה רק הסוף: שִׁלְהֵי־ ושִׁלְפֵי־ זה אותו דבר? מה החלופה העברית לתחילית הלועזית פוסט־? מה הקשר בין סוף, תמימות, שלמות ויושר? ומהי תִּכְלָה? על מילים של סוף.