מה הצורה הנכונה

אֵירוֹ (ולא יוּרוֹ) הוא שמו התקני של המטבע האירופי בישראל. ההחלטה התקבלה באקדמיה בעצה אחת עם בנק ישראל בשנת תשנ"ט (1999).
המשך קריאה >>

נראה שבלשון ימינו מעדיפים הדוברים את צורות הנסמך בסיומת ־וֹת: שְׁנוֹת חיים, נְשׁוֹת השוטרים, מִלּוֹת סיום. אבל כמובן אפשר להשתמש גם בצורות שְׁנֵי־, נְשֵׁי־ מִלֵּי־.
המשך קריאה >>

עד היום יש המתלבטים מה הצורה הנכונה – סינר או סינור. האקדמיה נדרשה לשאלה זו, וקבעה כי הצורה התקנית היא סִינָר.
המשך קריאה >>

הצורה התקנית היא היתכנות (בניקוד: הִתָּכְנוּת) – על דרך היצמדות, הימנעות, וכך גם נקבע במונחי האקדמיה (תשנ"ז, 1997).
המשך קריאה >>

בימינו רבים בוחרים לוותר על מילת היחס על ומסתפקים באודות לבדה. למשל: "כאן תוכלו לקבל מידע אודות החברה". בקרב מתקני הלשון שימוש זה נחשב לא תקני.
המשך קריאה >>

השם התקני הוא מַטְפֶּה – את המונח חידש ועד הלשון העברית במילון למונחי כבאות שיצא לאור בשנת תש"ז (1947) בשיתוף מרכז מכבי האש בארץ ישראל.
המשך קריאה >>

אַרְכָּה היא הארכת הזמן שנקבע, מתן שהות נוספת לדבר. צורתה התקנית של המילה היא בתנועת a –  אַרְכָּה, כמו אַשְׁרָה, דַּרְגָּה, קַסְדָה, שַׁלְוָה.
המשך קריאה >>

במילון למונחי מכונית שפרסמה האקדמיה בשנת תשט"ו (1955) נקבע הצורה צְמִיג במשקל פְּעִיל.
המשך קריאה >>

בעברית תקנית יוצאים להרפתקה. הצורה המוטעית "הרפתקאה" נוצרה בגזירה לאחור מצורת הרבים הרפתקאות.

המשך קריאה >>

בגוף ראשון רבים אפשר לומר גם מִמֶּנּוּ וגם מֵאִתָּנוּ (בלי ניקוד: מאיתנו) – "תמיד תהיה אחד ממנו" וגם "תמיד תהיה אחד מאיתנו".
המשך קריאה >>

יש לומר מִסְפָּרָה (ולא מַסְפֵּרָה), וכך גם מִשְׁתָּלָה, מִרְפָּאָה, מִתְפָּרָה, מִכְבָּסָה, מִסְפָּנָה.
המשך קריאה >>

בלשון הדיבור רווח הצירוף "נהג שׁוֹדים" לציון נהג שנהיגתו פרועה. ואולם צורת הרבים התקנית של שוד היא שֻׁדִּים בתנועת u ובמלרע, לצד הצירוף המקובל יותר 'מעשי שוד'.
המשך קריאה >>

במילה אִכְפַּת האל"ף מנוקדת בחיריק, והגייתה בתנועת i (ולא אֶכְפַּת בתנועת e). בכתיב המלא התקני כותבים אכפת בלי יו"ד.
המשך קריאה >>

לרגל ההסכמים עם מדינת איחוד האמירויות ועם בחרין עלו בציבור כמה שאלות הנוגעות לשמות המדינות ולשמות הייחוס.
המשך קריאה >>