צורות ותצורות

שמות הפעולה – מגוון המשקלים וחריגים

בימינו לצד שמות הפעולה הסדירים קְטִילָה, קִטּוּל והַקְטָלָה משמשים שמות פעולה רבים השקולים במשקלים אחרים. כמו כן לא מעט שמות פעולה במשקל של בניין אחד משמשים לפועל בבניין אחר. ברשומה מובאות שפע של דוגמאות לתופעות אלו.
המשך קריאה >>

לקראת הבגרות בלשון האם יש פעולה לפועל חיכה?

שמות הפעולה

במהותו שם הפעולה הוא שם עצם מופשט המציין פעולה, אך שלא כמו הפועל הנוטה אין לו זמן וגוף. לשם הפעולה תפקיד חשוב בשפה ואולי משום כך הוא מעורר שאלות רבות.
המשך קריאה >>

צורות ותצורות

המשקלים פָּעִיל ופְעִיל

המשקלים פָּעִיל ופְעִיל שווים זה לזה בכל צורות הנטייה, ונבדלים רק בצורת הנפרד. לא פלא שרבים מתלבטים איך לומר: סְעִיף או סָעִיף, פְּרִיט או פָּרִיט, רְצִיף או רָצִיף ועוד.
המשך קריאה >>

צורות ותצורות

"התפללת בַּנֵּץ?" – על מטאנליזה בעברית

מה משותף לנץ, סחוס ומחמאה? הרשומה עוסקת במילים שנוצרו בעקבות "ניתוח מוטעה" של מילים וצירופים מן המקורות.
המשך קריאה >>

ברוך התפעל

מי צריך בניינים?

על הוראות בנייני הפועל

בעברית, כבלשונות שמיות אחרות, הפעלים נוצרים משילוב של שורשים בבניינים השונים, וכך בשינויים קלים – כגון ברצף התנועות או בהוספת תחיליות – מתקבלים פעלים בעלי משמעויות שונות.
המשך קריאה >>

- אהבתיה, אני יודע זאת פתאום - שלמה תעשה לנו כינוי מושא!

אהבתיה – על כינוי המושא החבור

דוברי העברית בימינו עשויים לחוש כי השימוש בכינויי מושא חבורים הוא דל שבדלים. ואולם כינויים אלו לא נעלמו, ואפשר למצוא אותם בלשון הספרותית והרשמית.
המשך קריאה >>

צורות ותצורות

בחור ובחורה

המילים בחור ובחורה רגילות על לשונם של דוברי העברית בימינו. עיון במקורותיהן מלמד ששאלת דקדוקן אינה פשוטה כלל ועיקר.
המשך קריאה >>

גָּנְבָה – מונח או מילת עגה

במונחי האקדמיה נקבע המונח תָּכְנָה גְּנוּבָה [בעגה: גָּנְבָה]. מדוע הוחלט שלא לאמץ את המילה גונבה כמילה תקנית?

המשך קריאה >>

אתם באמת שואלים אתי אם צריך לומר השתחוות או השתחוויה? באיור: המלכה אליזבת כעוסה

השתחווה והשתחוויה

הפועל הִשְׁתִּחֲוָה שקול לכאורה בבניין התפעל מן השורש המרובע שחו"י. אולם מן הפעלים המקראיים הקרובים אליו בבניין קל – שָׁחָה או שָׁחַח קשה להבין מה פשר הווי"ו העיצורית בשורש. על הפועל המיוחד הזה ועל שם הפעולה המיוחד שלו הִשְׁתַּחֲוָיָה.
המשך קריאה >>

רב ורבנים

רב ורבנים

חכם יהודי מכונה בעברית רַב – מהיכן אפוא צצה הנו"ן בצורת הרבים רַבָּנִים? ואיך זה קשור ללשון הפנייה המוכרת "גבירותיי ורבותיי"?
המשך קריאה >>

צורות ותצורות

נוחות ונוחיות

רבים תוהים מה נכון – 'לנוחותכם' או 'לנוחיותכם', 'בנוחות' או 'בנוחיות'. תשובתנו: אף שיש העדפה מסוימת לצורה נוֹחוּת אין לפסול את הצורה נוֹחִיּוּת.​
המשך קריאה >>

צורות ותצורות

על בנים ועל בנות

מפיהם של ילדים נשמעת לעיתים המילה 'בַּתּוֹת' כצורת הרבים של בַּת. השיבוש אולי משעשע, אבל השאלה נותרת בעינה: אם צורת הריבוי של בֵּן היא בָּנִים – מדוע צורת הריבוי של בַּת היא בָּנוֹת ולא "בַּתּוֹת"?
המשך קריאה >>

איור של מעשנת בשרים מצד ימין ומעליה הכיתוב: מעשנה. משמאלה איור של אישה יושבת על ספסל ומעשנת סיגריה, מעליה הכיתוב: "ולא מעשנת".

מַעֲשֵׁנָה

רבים מתלבטים בשאלה כיצד נקרא תנור לעישון בשר ודגים שנעשה נפוץ בחצרות ובמרפסות. התשובה היא מַעֲשֵׁנָה.​
המשך קריאה >>

סיפורי מילים

מהמורה

רבים הוגים מַהֲמוּרָה ומַהֲמוּרוֹת בשורוק, ואולם הצורה התקנית היא מַהֲמוֹרָה ומַהֲמוֹרוֹת בחולם (מלא).
המשך קריאה >>

קש וקשית איור ילד שותה עם קשית וסוס אוכל קש בכוס

קש או קשית ותפקידיה של הסיומת ־ִית

קַשׁ לשתייה או קַשִּׁית לשתייה? האקדמיה אומנם לא עסקה בכך, אולם במילוני העברית מקובלת ההבחנה הזאת: 'קשית' – צינורית המשמשת לשתייה, ו'קש' – קְנה תבואה יבש.
המשך קריאה >>

צורות ותצורות

משקל פַּעְלָן ונספחיו

מתוך אקדם 17, תשס"א – 2001

בבוא האקדמיה להכריע בשאלת ניקודם של 'כלבן', 'קרתן' ו'רפתן', היא העדיפה את הניקוד בלא דגש, כדרך המלך במשקל פַּעְלָן: כַּלְבָן, קַרְתָן, רַפְתָן.
המשך קריאה >>

צורות ותצורות

על ניקוד משקל פַּעְלָן

האקדמיה קבעה כי ניקודן הרגיל של מילים במשקל פַּעְלָן הוא בלא דגש חזק באות השנייה ובלא דגש קל (באות בגדכפ"ת) לאחר השווא: סַפְרָן, אַסְפָן.
המשך קריאה >>

איור ילד משועמם מכין ש.ב ליד מחשב וכיתוב "לדכא או לדכות?"

לדכא או לדכות?

בעברית החדשה נכון לומר לְדַכֵּא ולא "לְדַכּוֹת", שהרי השורש המשמש אותנו כיום הוא דכ"א באל"ף: דיכאון, מדוכא וכדומה.
המשך קריאה >>

יחסינו לאן? איור של בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי

יַחֲסֵינוּ או יְחָסֵינוּ

רבים שוגים בהגיית הצורות הנוטות של המילה יְחָסִים: "יַחֲסֵינוּ", "יַחֲסַי" – היו"ד בתנועת a. את המילים האלה יש להגות ביו"ד שוואית: יְחָסֵינוּ, יְחָסַי.
המשך קריאה >>

ילד טובע במעיל עם שרוולים ארוכים והכיתוב: לשרוול

לשרוול שרוולים ופעלים גזורי שם

אחד החידושים הרווחים ביותר בפי הטף הוא הפועל "לשרוול", אם כי במשמעויות שונות: 'להכניס יד לשרוול', 'להפשיל שרוולים' או 'לשלשל שרוולים'. האם הפועל הזה תקין והאם יש בו צורך?

המשך קריאה >>

מברשת צבע צובעת את הכיתוב צבע או צבעי?

צַבָּע או צַבָּעִי?

רבים מתלבטים בשמו של בעל המקצוע העובד בצביעה. צורת השם התקנית היא צַבָּע – על משקל נַגָּר, טַבָּח, סַפָּר, דַּיָּל, זַמָּר ועוד.

המשך קריאה >>

רוקן איור של דלי שנשפך ממנו מים

רוקן והתרוקן

מהו השורש של הפעלים רוֹקֵן והִתְרוֹקֵן, ומה פשר צורתם הייחודית?

המשך קריאה >>

חקלאי אוחז בידו סל ירקות ומיקרופון הכיתוב: חקלַאי או חקלָאִי? עיתונַאי או עיתונָאִי?

חקלַאי וחקלָאִי – על הסיומות ־ַאי ו־אִי

הסיומות ־ַאי ו־אִי משמשות שתיהן בלשוננו – אך לא באותו תפקיד. הסיומת ־ַאי בפתח מציינת בעל מקצוע או עיסוק: חַקְלַאי, עיתונַאי. לעומת זאת הסיומת ־אִי בחיריק עשויה לציין שם תואר הקשור למקצוע או לעיסוק: ציוד חקלָאִי, סיקור עיתונָאִי.
המשך קריאה >>

כיתוב: כיצד יש להגות ספרות?

סִפְרוּת או סַפְרוּת?

מפי דוברי העברית נשמעות שתי הגיות של המילה: סִפְרוּת וסַפְרוּת. ההגייה הנחשבת תקנית היא סִפְרוּת, כפי שנקבע במילוני האקדמיה ללשון העברית.
המשך קריאה >>

איור של מקלף ירקות - הכיתוב: מקלף או קולפן?

כלי לקילוף ירקות

המונח התקני שנקבע באקדמיה ללשון העברית הוא מַקְלֵף. השם שקול במשקל מַפְעֵל, משקל המכשירים, כמו מַצְפֵּן, מַגְהֵץ, מַפְסֵק, מַחְשֵׁב ועוד.

המשך קריאה >>

סַכּרת או סוּכּרת?

המונח התקני הוא סֻכֶּרֶת (בלי ניקוד: סוכרת). המונח שנקבע הוא שילוב של המילה סוכר ושל משקל המחלות פַּעֶלֶת, כלומר: ראשיתו בתנועה u כמו סוכר, והמשכו בשני סגולים כמשקל המחלות.
המשך קריאה >>

כיתוב צבעוני של רקע של מקרר הכיתוב: מקרר או מקרר?

מַקְרֵר או מְקָרֵר?

ועד הלשון קבע את המונח מְקָרֵר בשנת תרפ"ח (1928), והשם נותר בצורתו זו עד היום.
המשך קריאה >>

לא לגִּזְעָנוּת! ובוודאי לא לגַּזְעָנוּת איור של רמקולים

גִּזְעָן או גַּזְעָן?

יש היגיון דקדוקי הן בצורה גַּזְעָן, גַּזְעָנוּת, הן בצורה גִּזְעָן, גִּזְעָנוּת, ואולם הצורה התקנית שנקבעה היא בחיריק: גִּזְעָן, גִּזְעָנוּת.
המשך קריאה >>