השם הידוע לקרנבל פורים נקבע בשנת תרצ"ב (1932) לאחר שוועדת השמות של עיריית תל אביב ביקשה מהציבור להציע חלופה לשם הקרנבל הפורימי שהתקיים מדי שנה בעיר.
המשך קריאה >>
מאמרים
מסע העדלידע
מאת: דן אלמגור
לשוננו לעם מד, ב (תשנ"ג), עמ' 51
"חומר" ו"חֵמר"
מאת: גד בן־עמי צרפתי
כלשון עמי: אסופות ומבואות בלשון א, תשנ"ז, עמ' 184–187
המאמר דן במשמעותן של המילים חֹמֶר וחֵמָר בתולדות לשוננו ועל היחס ביניהן.
המשך קריאה >>
חתול זוללת וחיות אחרות: על התהוות נטיית המין בשמות בעלי החיים
מאת: קרן דובנוב
העברית נח, ג (תשס"ט–תש"ע), עמ' 127–145
על צורות נקבה וצורות זכר של שמות בעלי חיים מתוך עיון ביצירות עבריות מראשית המאה העשרים
המשך קריאה >>
מי צריך מינוח עברי
מאת: רונית גדיש
הרצאה במושב האקדמיה בכינוס בראשון לציון, שבט תשע"א, ינואר 2011
מה הצורך במונחים עבריים בעבר וכיום? מה הדרכים העומדות לרשות מחדשי המונחים? ושאלת השאלות: באיזו מידה המונחים מתקבלים ונקלטים?
המשך קריאה >>
ה"עציון" חוזר לשפתנו
מאת: אבינעם דנין
לשוננו לעם מה, א (תשנ"ד), עמ' 40–43
במאמר מסופר איך נבחר השם עציון לצמח שקודם לכן נקרא פרקרק.
המשך קריאה >>
כצורתו, כתקנו וכיופיו: המתרגם והעברית הנורמטיבית
מאת: אמציה פורת
לשוננו לעם מז, ג (תשנ"ו), עמ' 97–117
במאמר מתואר ומודגם הסגנון העברי במיטבו.
המשך קריאה >>
שלוש תופעות בלשון המוקדמת
מאת: מרדכי מישור
לשוננו עג, א (תשע"א), עמ' 107–115
במאמר מתוארות שלוש תופעות פונטיות אופייניות לשלב רכישת הלשון אצל ילדים, אשר משקפות תהליכים דומים לאלו המתרחשים בלשונם של המבוגרים.
המשך קריאה >>
חמדה בן־יהודה ו"מלחמתה עם השטן": מפעלה הלא ידוע – הפקת המילון
מאת: רעות גרין
העברית נח, א–ב (תשס"ט–תש"ע), עמ' 57–74
במאמר מתוארת תרומתה של חמדה בן־יהודה למפעל המילון ונבחנת השאלה מדוע נפקד מקומה בזיכרון הקולקטיבי.
המשך קריאה >>
מה בין "פרי" ל"פירות"?
מאת: גד בן־עמי צרפתי
לשוננו לעם נא–נב, ג (תש"ס–תשס"א), עמ' 104–109
המילה פרי אינה באה במקרא אפילו פעם אחת בצורת הרבים.
המשך קריאה >>
משמעותם של שמות החגים
מאת: יצחק שלו
לשוננו לעם כו, ג–ד (תשל"ה), עמ' 67–74
המונח חג במקרא חל רק על שלוש רגלים – פסח, שבועות וסוכות – אבל בשימוש רחב יותר הוא מצוי גם לגבי יום קודש בלבד.
המשך קריאה >>
ומה עושים בפועל?
מאת: תמר קציר (כץ)
אקדם 42, תשע"א – 2010
רבים שואלים כיצד להגותו: בַּפֹעַל (בפ"א רפה), בַּפֹּעַל (בפ"א דגושה) או בְּפֹעַל.
המשך קריאה >>
מאה שנים לכתיב העברי
מאת: אמנון שפירא
האקדמיה ללשון העברית בשנת תש"ע – מאה ועשרים שנים לייסוד ועד הלשון העברית
לא בהר־סיני ניתנו כללי הכתיב הדקדוקי אלא במושבה גדרה בחודש אלול תרס"ד (1904), ונותן הכללים היה המורה, חוקר הלשון העברית ושירת ספרד, דוד ילין.
המשך קריאה >>
"זר פרחי שדה עם קוץ אחד או שניים": על שירי הזמר של נעמי שמר
מאת: רחל אוסטרובסקי
לשוננו לעם נו, ג (תשס"ז), עמ' 107–117
שירי הזמר של נעמי שמר נבחנים מצד תוכנם ומצד השימוש ברובדי העברית: לשון המקרא, הלשון המדוברת בת ימינו והמזיגה שביניהם.
המשך קריאה >>
האקדמיה ועורכי הלשון
מאת: רונית גדיש
הרצאה ביום העיון 'הטקסט העברי הלכה ומעשה' במכללת ליפשיץ, שבט תש"ע, ינואר 2010
על העקרונות העומדים ביסוד קביעות האקדמיה בכתיב, בדקדוק, במינוח, בפיסוק ובניסוח, ועל ההיבט היישומי שלהן בעבודת העריכה
המשך קריאה >>
רָאשׁוֹת ערים והמִשְׁנָה לנשיא: על צורות נקבה של תפקידים שממלאות נשים
מאת: רונית גדיש
אקדם 47 (תשע"ג)
החלטת האקדמיה שאפשר ליצור צורת נקבה לכל תואר, תפקיד ודרגה שנושאת אישה, נסמכת על המקורות העבריים העתיקים שבהם לנשים בעלות תפקיד יש תוארי תפקיד בצורת נקבה, כגון נביאה, מלכה ובעלה (בעלת האוב).
המשך קריאה >>
היא עֲקֶרֶת הַבַּיִת – והוא?
מאת: רונית גדיש
אקדם 36, סיוון תשס"ח – יוני 2008
מה צורת הזכר של 'עקרת הבית'? לכאורה תשובה פשוטה: "עֲקַר הבית". אך רק לכאורה, שכן התשובה על השאלה הזאת כרוכה בהבנת הצירוף עקרת הבית, גיזרונו וגלגולי משמעיו.
המשך קריאה >>
הצב, החרדון והקרפדה
מאת: דוד טלשיר
לשוננו סה (תשס"ג), עמ' 351–371
הצב המקראי איננו הצב של ימינו, כי אם 'חרדון' או אחד מסוגי החרדוניים. רק בראשית האלף השני ניטל השם צָב מן החרדון, אשר לא היה ידוע באירופה, ועבר לשני בעלי חיים אחרים: צב השריון והקרפדה.
המשך קריאה >>
