מאמרים

האקדמיה ללשון העברית מפרסמת כאן מעת לעת מאמרים נבחרים לתועלתם ולהנאתם של הגולשים באתר.
המאמרים פרי עטם של אנשי לשון – ובהם חברי האקדמיה ועובדיה – לקוחים לרוב מתוך כתבי העת של האקדמיה: לשוננו, העברית (לשוננו לעם) ואֲקַדֵּם. מקצת המאמרים נכתבו במיוחד לאתר האקדמיה.

קריאה מהנה.

אגודת המורים והתפתחות הדיבור העברי, תרס"ג–תרע"ד (1903–1914)

מלשון יחידים ללשון אומה, תשס"ד, עמ' 32–56

הפרק מתאר את התארגנותם של המורים שלימדו בעברית ואת תרומתם המכרעת להתפתחות הדיבור העברי בארץ ישראל בארץ בראשית המאה העשרים.
המשך קריאה >>

לשונה של מגילת איכה

לשוננו לעם כב, ח (תשל"א), עמ' 213–219

ניבים וצירופי לשון מן הרווחים בלשוננו היום מקורם במגילת איכה. אך לא תמיד זהה משמעות הניב או הצירוף בשימוש הלשון היום עם משמעותו המקורית במגילה.
המשך קריאה >>

בין לשון המקרא ללשון ימינו

העברית נח, ד (תשס"ט–תש"ע), עמ' 203–220

ההשוואה בין לשון המקרא ללשון ימינו מעלה שהפער ביניהן רב בתחום התחביר והפונולוגיה ורב פחות בתחום המורפולוגיה. חלק גדול מן הזרות המורגשת בלשון המקרא נובע משינויים באוצר המילים.
המשך קריאה >>

הזמר, הפזמון והעברית המדוברת

מאת: יעל רשף

לשוננו ע (תשס"ז), עמ' 513–532

במשך שנים שלטה במוזיקה הפופולרית לשון שירית וגבוהה. רק עם חדירתו של הרוק אל התרבות הישראלית משלהי שנות השישים חל מהפך במעמדה של לשון הדיבור בפזמונים.
המשך קריאה >>

איור של שיבולים ופרחים

לשונות חג השבועות

לשוננו לעם כה, ח (תשל"ד), עמ' 199–212

על מילים, ביטויים וענייני לשון הקשורים לחג השבועות, ובהם 'ביכורים', 'עומר', 'עצרת', 'דיברות', 'כפה עליהם הר כגיגית' ו'תיקון ליל שבועות'
המשך קריאה >>

"מעתק החילון" מנקודת מוצא בלשנית

לשוננו עג, ב (תשע"א), עמ' 209–247

המאמר דן במונח "מעתק חילון" ומביא כדוגמה כמה מילים ומקרים המוסברים במעתק זה.
המשך קריאה >>

השפעת ההגדה של פסח על הפרזיולוגיה של העברית המודרנית

עיונים בלשון ימינו: אסופות ומבואות בלשון ד, תשס"ד, עמ' 87–103

אחד המקורות שהשפיעו על העברית המודרנית הוא ההגדה של פסח, שהמגע בינה ובין חלק ניכר של החברה הדוברת עברית היום הוא עדיין מגע חי ובלתי אמצעי.
המשך קריאה >>

איור נחום גוטמן: עדלאידע

מסע העדלידע

לשוננו לעם מד, ב (תשנ"ג), עמ' 51

השם הידוע לקרנבל פורים נקבע בשנת תרצ"ב (1932) לאחר שוועדת השמות של עיריית תל אביב ביקשה מהציבור להציע חלופה לשם הקרנבל הפורימי שהתקיים מדי שנה בעיר.
המשך קריאה >>

"חומר" ו"חֵמר"

כלשון עמי: אסופות ומבואות בלשון א, תשנ"ז, עמ' 184–187

המאמר דן במשמעותן של המילים חֹמֶר וחֵמָר בתולדות לשוננו ועל היחס ביניהן.
המשך קריאה >>

חתול זוללת וחיות אחרות: על התהוות נטיית המין בשמות בעלי החיים

העברית נח, ג (תשס"ט–תש"ע), עמ' 127–145

על צורות נקבה וצורות זכר של שמות בעלי חיים מתוך עיון ביצירות עבריות מראשית המאה העשרים
המשך קריאה >>

מי צריך מינוח עברי

הרצאה במושב האקדמיה בכינוס בראשון לציון, שבט תשע"א, ינואר 2011

מה הצורך במונחים עבריים בעבר וכיום? מה הדרכים העומדות לרשות מחדשי המונחים? ושאלת השאלות: באיזו מידה המונחים מתקבלים ונקלטים?
המשך קריאה >>

ה"עציון" חוזר לשפתנו

לשוננו לעם מה, א (תשנ"ד), עמ' 40–43

במאמר מסופר איך נבחר השם עציון לצמח שקודם לכן נקרא פרקרק.
המשך קריאה >>

כצורתו, כתקנו וכיופיו: המתרגם והעברית הנורמטיבית

לשוננו לעם מז, ג (תשנ"ו), עמ' 97–117

במאמר מתואר ומודגם הסגנון העברי במיטבו.
המשך קריאה >>

שלוש תופעות בלשון המוקדמת

לשוננו עג, א (תשע"א), עמ' 107–115

במאמר מתוארות שלוש תופעות פונטיות אופייניות לשלב רכישת הלשון אצל ילדים, אשר משקפות תהליכים דומים לאלו המתרחשים בלשונם של המבוגרים.
המשך קריאה >>

איור של חמדה בן־יהודה

חמדה בן־יהודה ו"מלחמתה עם השטן": מפעלה הלא ידוע – הפקת המילון

העברית נח, א–ב (תשס"ט–תש"ע), עמ' 57–74

במאמר מתוארת תרומתה של חמדה בן־יהודה למפעל המילון ונבחנת השאלה מדוע נפקד מקומה בזיכרון הקולקטיבי.
המשך קריאה >>

הספרות ותחיית הלשון העברית

מאת: אהרן מגד

לשוננו לעם מט, ג (תשנ"ח), עמ' 110–116

מה בין "פרי" ל"פירות"?

לשוננו לעם נא–נב, ג (תש"ס–תשס"א), עמ' 104–109

המילה פרי אינה באה במקרא אפילו פעם אחת בצורת הרבים.
המשך קריאה >>

משמעותם של שמות החגים

מאת: יצחק שלו

לשוננו לעם כו, ג–ד (תשל"ה), עמ' 67–74

המונח חג במקרא חל רק על שלוש רגלים – פסח, שבועות וסוכות – אבל בשימוש רחב יותר הוא מצוי גם לגבי יום קודש בלבד.
המשך קריאה >>

ומה עושים בפועל?

אקדם 42, תשע"א – 2010

רבים שואלים כיצד להגותו: בַּפֹעַל (בפ"א רפה), בַּפֹּעַל (בפ"א דגושה) או בְּפֹעַל.
המשך קריאה >>

מאה שנים לכתיב העברי

האקדמיה ללשון העברית בשנת תש"ע – מאה ועשרים שנים לייסוד ועד הלשון העברית

לא בהר־סיני ניתנו כללי הכתיב הדקדוקי אלא במושבה גדרה בחודש אלול תרס"ד (1904), ונותן הכללים היה המורה, חוקר הלשון העברית ושירת ספרד, דוד ילין.
המשך קריאה >>

"זר פרחי שדה עם קוץ אחד או שניים": על שירי הזמר של נעמי שמר

לשוננו לעם נו, ג (תשס"ז), עמ' 107–117

שירי הזמר של נעמי שמר נבחנים מצד תוכנם ומצד השימוש ברובדי העברית: לשון המקרא, הלשון המדוברת בת ימינו והמזיגה שביניהם.
המשך קריאה >>

האקדמיה ועורכי הלשון

הרצאה ביום העיון 'הטקסט העברי הלכה ומעשה' במכללת ליפשיץ, שבט תש"ע, ינואר 2010

על העקרונות העומדים ביסוד קביעות האקדמיה בכתיב, בדקדוק, במינוח, בפיסוק ובניסוח, ועל ההיבט היישומי שלהן בעבודת העריכה
המשך קריאה >>

איור של צעירה מניחה רגליים על שולחן משרדי והכיתוב: גברתי ראש העיר או ראשת העירייה?

רָאשׁוֹת ערים והמִשְׁנָה לנשיא: על צורות נקבה של תפקידים שממלאות נשים

אקדם 47 (תשע"ג)

החלטת האקדמיה שאפשר ליצור צורת נקבה לכל תואר, תפקיד ודרגה שנושאת אישה, נסמכת על המקורות העבריים העתיקים שבהם לנשים בעלות תפקיד יש תוארי תפקיד בצורת נקבה, כגון נביאה, מלכה ובעלה (בעלת האוב).
המשך קריאה >>

עברית ומגדר

היא עֲקֶרֶת הַבַּיִת – והוא?

אקדם 36, סיוון תשס"ח – יוני 2008

מה צורת הזכר של 'עקרת הבית'? לכאורה תשובה פשוטה: "עֲקַר הבית". אך רק לכאורה, שכן התשובה על השאלה הזאת כרוכה בהבנת הצירוף עקרת הבית, גיזרונו וגלגולי משמעיו.
המשך קריאה >>

הצב, החרדון והקרפדה

לשוננו סה (תשס"ג), עמ' 351–371

הצב המקראי איננו הצב של ימינו, כי אם 'חרדון' או אחד מסוגי החרדוניים. רק בראשית האלף השני ניטל השם צָב מן החרדון, אשר לא היה ידוע באירופה, ועבר לשני בעלי חיים אחרים: צב השריון והקרפדה.
המשך קריאה >>