מאמרים

האקדמיה ללשון העברית מפרסמת כאן מעת לעת מאמרים נבחרים לתועלתם ולהנאתם של הגולשים באתר.
המאמרים פרי עטם של אנשי לשון – ובהם חברי האקדמיה ועובדיה – לקוחים לרוב מתוך כתבי העת של האקדמיה: לשוננו, העברית (לשוננו לעם) ואֲקַדֵּם. מקצת המאמרים נכתבו במיוחד לאתר האקדמיה.

קריאה מהנה.

עברית והשפות הקלסיות – יוונית ולטינית

מאת: דניאל שפרבר

לשוננו לעם, כרך מ–מא: קובץ לשנת הלשון (תשמ"ט–תש"ן), עמ' 302–305

ההשפעה העיקרית של היוונית (והלטינית) על לשונם של בני ארץ־ישראל הייתה בסוף ימי בית שני ובתקופת חז"ל. אפשר להעריך שנכנסו לספרות חז"ל כאלפיים מילים יווניות (ולטיניות) בתחומים שונים ומגוונים, כגון מנהל ושלטון, רפואה, ריהוט ולבוש. הכותב מתאר את הרקע לתופעה ואת היקפה, ודן במבחר דוגמאות.

איור פילם של סרט

מי המציא את הפועל צִלֵּם?

מאת: ראובן סיוון

לשוננו לעם, כרך יג חוברת א (תשכ"ב), עמ' 19–22

דוד ילין, מראשוני ועד הלשון ומראשיו, נפטר בירושלים בכסלו תש"ב. לזכרו אנחנו מביאים מאמר זה. ילין חידש מילים רבות ובהן מצפן, רכבת, נדיר (על פי הערבית), וכן מיוחס לו חידוש הפועל צִלֵּם, והנגזר ממנו צילום וכן צלמונייה או צלמנייה שנדחו אחר כך מפני חידושו של ביאליק: מצלמה.…
המשך קריאה >>

מינוח מקצועי – מהותו ותרגומו

מאת: משה אזר

לשוננו לעם, כרך מח חוברת ד (תשנ"ז), עמ' 139–146

חבר האקדמיה פרופ' משה אזר נפטר בט"ז במרחשוון תשע"ג. במלאות שבעה ימים למותו אנחנו מביאים כאן מאמר פרי עטו על ייחודו של המינוח המקצועי לעומת כלל המילים בשפה.

צילום בשחור ולבן: ישראל אהרוני

הנשר וכלב הים: השפעתו של ישראל אהרני על המינוח העברי לבעלי חיים

מאת: דוד טלשיר

אקדם 46 (תשע"ב), עמ' 7

גורל היאחזותן של מילים בלשון תלוי בצירוף נסיבות ובעיקר במזל. לעיתים אין לדעת למה הועדפה מילה מסוימת על פני חברתה. חלק לא־מבוטל בזואונימיה העברית יש לזקוף לזכותו של חוקר טבע אחד שפעל בראשית המאה העשרים והטביע עליה חותם עז – ישראל אהרני.

איור מפת ארץ ישראל

הא־הידיעה בשמות מקומות

מאת: יוסף מנחם מרגלית

לשוננו לעם, כרך יא חוברת י (תש"ך), עמ' 250–253

האם יש לומר 'שומרון' או 'השומרון'? מקובל ששם פרטי אין מוסיפים לו ה"א הידיעה, ואילו שם כללי שהפך לשם פרטי (של מקום) מחייב יידוע. לדוגמה שרון משמעו מישור סתם, ואילו 'השרון' הוא חבל ארץ מסוים במישור החוף של ארץ ישראל; שפלה היא חבל ארץ כל…
המשך קריאה >>

על המונח דַּכְּאָן (repressor): מן המילון למונחי המיקרוביולוגיה

דיון במליאת האקדמיה: זיכרונות האקדמיה ללשון העברית לח–לט–מ לשנים התשנ"א–התשנ"ג, עמ' 265–270

לקריאת הדיון לזכרו של פרופ' נתן צתרי שהלך לעולמו בערב ראש השנה תשע"ג, אנחנו מפרסמים דיון מתוך זיכרונות האקדמיה על המונח דַּכְּאָן מן המילון למונחי המיקרוביולוגיה. פרופ' צתרי עמד בראש הוועדה שפעלה באקדמיה משנת תשמ"ה. רשימת המונחים פורסמה במילון מטעם האקדמיה, והיא…
המשך קריאה >>

ניבים ופתגמים: חוות־דעת

מאת: דב ירדן

לשוננו לעם, כרך ה חוברת א (תשי"ד), עמ' 24–27

"המומחה נתן את חוות־דעתו בעניין', 'המבקר פרסם חוות־דעת חיובית על היצירה'. במשפטים אלו בא הצירוף 'חוות־דעת' בהוראת הבעת דעה, גילוי הערכת האדם לגבי עניין. מן הראוי לברר, אם אין בצירוף 'חוות־דעת' משום עירוב תחומין של המלים 'דעת' ו'דעה', ולשאול מפני מה הועדפה הצורה 'חוות־דעת' בדיבורנו…
המשך קריאה >>

על התעתיק מעברית לכתב לטיני

העברית, כרך ס חוברות א–ב (תשע"ב), עמ' 62–69

שאלת התעתיק העסיקה את אנשי הלשון עוד לפני קום המדינה, וביתר שאת העסיקה את האקדמיה ללשון העברית מיד עם ייסודה. במהלך שני העשורים האחרונים עלה הנושא כמה פעמים, ואף הגיע לדפי העיתונות עם קביעת הכללים החדשים. אנו מביאים פה לקט מובאות מן הדיונים בכללי התעתיק…
המשך קריאה >>

סמליל המשחקים האולימפיים

מילוניאדה: למילים המסתיימות ב־יאדה, 1898–1994

מאת: דן אלמגור

לשוננו לעם, כרך מו חוברת ב (תשנ"ה), עמ' 47–58

"בשתי רשימות קודמות הצבענו על הקשר שבין המונח העתיק אולימפיאדה לבין השמות העבריים שנבחרו לשני אירועים חדשים: ה'עדלידע' וה'מכבייה' (תרצ"ב). כזכור, העדלידע ניצחה את הפורימיאדה, והמכביאדה 'הפסידה' במאבק כנגד המכבייה. אולם, כראוי למונח הקשור בתחרויות ספורט, לא פרשה האולימפיאדה מן המאבק בין המילים העבריות המסתיימות ב־יאדה, לבין אלו המסתיימות…
המשך קריאה >>

המילה עיצומים כחלופה לסנקציות

זיכרונות האקדמיה ללשון העברית כא–כד, תשל"ד–תשל"ז, עמ' 229–234, 274–283

בישיבת מליאת האקדמיה קכ"ח משנת תשל"ו הציג המשפטן וחבר האקדמיה מאיר שלי לפני חברי האקדמיה את הצעת הוועדה למונחי משפט לקבוע את המילה "עיצומים" – שמקורה בתלמוד הירושלמי – תמורת סנקציות בתחום המשפטי. ההצעה עוררה דיון נרחב שנמשך גם בישיבה קל בשנת תשל"ז. עיקרו…
המשך קריאה >>

במה שוללין ובמה אין שוללין – על שלילת הנשוא הבינוני הקודם לנושא

מאת: קרן דובנוב

אקדם 39 (תשס"ט)

מכווני הלשון עוסקים רבות בשאלת השלילה של הנשוא השמני והנשוא-הבינוני ב'אין' או ב'לא'. משפטים כגון "אין הוא שר", ו"הוא אינו שר" – הם מומלצים, ואילו המתכונת הרווחת בעברית החיה היא: "הוא לא שר". הקושי העיקרי הוא בתקנת משפטים דומים שנשואם בינוני. כאן קשה יותר לכותבים…
המשך קריאה >>

על ענייני ניסוח או ניסוח ענייני

מאת: שושנה בהט

לשוננו לעם, כרך לח חוברות ט–י (תשמ"ז), עמ' 532–551

המאמר הוא הרצאה שנשאה הכותבת לפני עורכי הספרים המדעיים באוניברסיטה הפתוחה בקיץ תשמ"ח. הדברים מובאים בשינויים קלים בכתיב ובפיסוק. כמו כן נוספו כותרות ביניים. מקצת מן המילים הנדונות כאן נשתנתה ההחלטה בהן, ועל כך באות הערות עדכון. הקדמה כלל נקוט באקדמיה ללשון העברית, גם אם…
המשך קריאה >>

איור של לוחות הברית ופתיחת עשרת הדיברות

עשרת הדיברות

מאת: ניסן ברגגרין

עיונים בלשון העברית, תשנ"ה, עמ' 84–89

דיברות היא ריבוי של דיבר, ומין המילה זכר. אולם המדקדקים והנקדנים ניסו להתאים את השם המוזר להם 'דיבְּרות' בפיוטים ובתפילות לאחד מן השמות האחרים משורש דב"ר שבתנ"ך.
המשך קריאה >>

כריכת הספר פרקי עיון בעברית החדשה

על העשייה בלשון העברית בזמן החדש

מאת: משה בר־אשר

פרקי עיון בעברית החדשה ובעשייה בה (תשע"ב), עמ' 93–120

"כבר בדור הראשון לדיבור העברי התחיל עיסוק גם בדקדוק העברית המתחיה. תחילה היה זה עיסוק נורמטיבי שבא לכוון את התפתחותה ואת הסתגלותה לעולם החדש ולחיים החדשים, לפי שלשון המקורות לא נתנה להם מענה שלם…"

הלכה ומנהג בייעוץ האקדמיה לציבור

מאת: קרן דובנוב

אקדם 44 (תשע"ב), עמ' 6–7

במאמר מוסברים העקרונות המנחים את המזכירות המדעית של האקדמיה במתן תשובות לציבור, ומובאות דוגמאות לשאלות ותשובות: מעמד הצירופים 'ניסוי וטעייה', 'ניסוי ותהייה'; מעמדן של צורות בבניין נפעל דוגמת נֶאֱבַד ונִכְבָּה – שיש כנגדן צורות בבניין קל באותה משמעות; תקניות ביטויי זמן כמו 'שלוש ועשרה' אף שמדובר ב'עשר דקות'.

רכבים ונשקים וכיוצא בהם

מאת: חיים א' כהן

אקדם 31 (תשס"ו), עמ' 6–7

"תופעה רווחת היא בעברית בת ימינו, וכפי שנראה להלן גם בעברית לדורותיה, ששם המשמש מלכתחילה כשם קיבוצי מתגלגל במהלך הזמן לציין יחידה אחת – הפרט האחד מן הכלל… ברשימה קצרה זו יוצגו שמות אחדים מרבדיה הקלסיים של העברית, שחל בהם מהלך זה, תוך בירורם לפרטיהם."

צילום של פרת משה רבנו

סיפורה של מילה: פרת משה רבנו

מאת: ראובן מירקין

לשוננו לעם, כרך מד חוברת ג (תשנ"ג), עמ' 129– 134

איך קיבלה החיפושית האדומה בעלת הנקודות השחורות את השם פָּרַת מׂשֶה רַבֵּנוּ? התשובה טמונה ביידיש.
המשך קריאה >>

תמונה של ספר תורה ודגלי שמחת תורה עם הכיתוב: חזק חזק ונתחזק

חזק חזק ונתחזק

מאת: ישראל בן־דוד; יעקב ש' שפיגל

לשוננו לעם, כרך מו, חוברות א ו־ד (התשנ"ה), עמ' 24–26, 176–180

את הקריאה "חזק חזק ונתחזק" נוהגים להגות "וְנִתְחַזֵּק" בצירי אף על פי שבפסוק הפועל בא בפתח: "נִתְחַזַּק".
המשך קריאה >>

גלגולו של זנב: מחצרות החסידים אל הסלנג הישראלי

מאת: דוד אסף

לשוננו לעם (גיליון פורים), כרך מד חוברת ב (תשנ"ג), עמ' 73–79

"שאלת מקורו של הכינוי העממי וולגרי הרווח זַיִן לאבר המין הזכרי היא מן החידות שאין להן פותר בתולדות הסלנג הישראלי. כיצד הפכה אות מאותיות האלפבית – ודווקא זי"ן – למציינת איבר מין? והלוא עומדים לה ללשון העברית כמה וכמה שמות נושנים לאותו איבר קטן, כגון אמה,…
המשך קריאה >>

הַלָּעוֹזוֹת החדשים

מאת: ארי אבנר

לשוננו לעם, כרך מג חוברת ד (תשנ"ב), עמ' 147–150

חבר האקדמיה, ארי אבנר, נפטר ביום שישי כ"ד בשבט תשע"ב, 17 בפברואר 2012, והוא בן 87 שנים. לזכרו אנחנו מעלים כאן מאמר שפרסם על אחד הנושאים שהעסיקו אותו בפעילותו באקדמיה – אילו מילים לועזיות יש להחליף במילים עבריות. ארי אבנר היה חבר פעיל באקדמיה ותרם…
המשך קריאה >>

איור של נצר עם פקעי לבלוב ובד של שקד ועליו ציץ

מונחי פריחה והנצה במקורות

מאת: יהודה פליקס

לשוננו לעם, כרך מב חוברת ד (תשנ"א), עמ' 136–141

במקרא שמות רבים לצמחים ולבעלי חיים. בחלק מן השמות אנו משתמשים גם היום, אך לא תמיד במשמעותם המקורית שבמקרא. הקישוא, הדלעת, המלפפון והערמון הם כמה דוגמאות לשמות שמשמעותם במקרא אינה זהה למשמעותם בימינו. לרשימה זו מצטרפים גם מונחים בהתפתחות הפרח ובהנצה.

על המבנה ו/או

מאת: חיים ה' כהן

לשוננו לעם, כרך לב חוברת א (תשמ"א), עמ' 3–14; כרך לד חוברת ד (תשמ"ג), עמ' 112–123

המבנה ו/או שכיח מאוד בלשון המשפטית וחדר אף ללשון הכללית. שופט בית המשפט העליון חיים ה' כהן (1911–2002) סבר כי מבנה זה זר לעברית וכי אין בו צורך אמיתי – לא מצד הלשון ולא מצד הדיוק המשפטי. פרופ' משה אזר הרחיב את הדיון בשאלת היווצרותו של מבנה זה ובצורך…
המשך קריאה >>

צילום עגבנייה

העגבנייה ומה שעוללו לה שמותיה

מאת: ראובן סיוון

לשוננו לעם, כרך כב חוברת ג וחוברת ח (תשל"א), עמ' 75–104, 220–222

ראובן סיוון, שעסק רבות בתולדות חידושי המילים, מרחיב במאמרו זה את היריעה בסקירה מקיפה על המילה המחודשת 'עגבנייה', בלוויית עדויות חיות וכתובות. המילה עגבנייה לא התקבלה בקלות, והיו שהתנגדו לה. מי חידש אותה? ועל פי מה? מי התנגד לחידוש? מה הייתה המילה המתחרה? – על כל…
המשך קריאה >>

לשון הרע, עין הרע

מאת: ניסן ברגגרין

עיונים בלשון העברית, מקורות ומחקרים ג (תשנ"ה, 1995), עמ' 177–180

שני הצירופים לָשון הרע ועַין הרע נתפסים כצירופים סמיכות שגויים. ניסן ברגגרין מסביר איך נוצרו ומגלה את דעתו שאין לפוסלם.
המשך קריאה >>

החָמוס – זיהוי ה"חולדה" שבמשנה על ידי הרמב"ם

מאת: זהר עמר

לשוננו, כרך עג חוברת ג–ד (תשע"א), עמ' 327–333

"בפירושו של הרמב"ם למשנה ניתן למצוא התייחסויות רבות מתחום החי. הוא מביא זיהוי לרבים משמות בעלי החיים, לעתים זיהויים ייחודיים שלא מצאנו כדוגמתם אצל פרשנים אחרים בימי הביניים. במאמר זה נבקש להתמקד בזיהוי ה'חולדה' הנזכרת במשנה לאור פירושו של הרמב"ם, ולעמוד על תרומתו של זיהוי…
המשך קריאה >>

קִוְנוּט, קִוְנֵט, מְקֻוְנָט – quantize, quantization, quantized: גזירת שורש מן קְוַנְט

זיכרונות האקדמיה ללשון העברית נ-נא-נב-נג, ישיבה רסח, עמ' 45–47

במלאות שלושים לפטירתו של חבר האקדמיה אבנר טריינין (תרפ"ח–תשע"ב, 1928–2011) אנו מביאים כאן לזכרו דיון במליאת האקדמיה בנושא שבו עסק. טריניין שהתפרסם כמשורר היה גם פרופסור לכימיה פיזיקלית באוניברסיטה העברית בירושלים. כמרצה לפיזיקה הוא נדרש למציאת חלופות בעברית למונחי תורת הקוואנטים.

תָּלָה שמשמעו 'היה תלוי'

מאת: מנחם צבי קדרי

אסופות ומבואות בלשון: עיונים בלשון ימינו, תשס"ד, עמ' 323–329

בעיתונות הכתובה רווח השימוש בפועל תָּלָה שמשמעו 'היה תלוי'. השימוש בפועל תלה כפועל עומד, יש בו משום חידוש והוא ראוי לעיון ולמחקר. בעת האחרונה השימוש חודר בהדרגה גם ללשון הספרות היפה, ומתעוררות שאלות לגבי מדיניות הלשון: האם יש מגבלות לקבלתה של לשון הספרות היפה של…
המשך קריאה >>

פרקי לשון לעם – מילים שאולות בלשוננו

מאת: נפתלי הרץ טור־סיני

לשוננו, כרך ח חוברת ב–ג (תרצ"ז), עמ' 99–109

"פרקי לשון לעם" מאת נפתלי הרץ טורטשינר (טור־סיני) נתפרסמו בהמשכים בכתב העת לשוננו בשנת תרצ"ז (1936–1937) על פי הרצאות ברדיו. בפרקים המובאים כאן נכללים גם הסברים לשמות החודשים תשרי ומרחשוון.

מונחים עבריים לחג הסוכות בלשונם של יהודי תימן

מאת: יהודה רצהבי

לשוננו לעם, כרך יט חוברת ט–י (תשכ"ח), עמ' 241–247

"ברשימה קצרה זו מכנס אני את המונחים העבריים, הקשורים בחג הסוכות, שיש בהם שינוי המקובל הן מצד הלשון הן מצד מסורת הניקוד. כדי שלא להטריח על הקורא, איני מרבה בציוני מקורות ומקבילות, לפי שלא למחקר נתכוונתי, אלא להצלת הדברים משכחה."

המשקלים פָּעִיל, פְּעִילוּת לציון able ,-ability-

זיכרונות האקדמיה ללשון העברית נ–נג לשנים תשס"ג–תשס"ו, עמ' 145–151

האם נאמר בָּדִיק (testable), רָחִיב (extensible) ושָׁרִית (serviceable)? דיון במליאת האקדמיה על השימוש במשקל פָּעִיל למונחים המתרגמים שמות תואר בסיומת האנגלית -able (ובהתאמה משקל פְּעִילוּת לשמות המסתיימים ב־ability).

העברית בת ימינו בסבך התקניות

מאת: מנחם צבי קדרי

אסופות ומבואות בלשון ד: עיונים בלשון ימינו, תשס"ד, עמ' 294–304

במלאות שלושים לפטירתו של חבר האקדמיה פרופ' מנחם צבי קדרי (תרפ"ה–תשע"א) מובא כאן מאמר פרי עטו. אסופת מאמריו בשם 'עיונים בלשון ימינו' יצאה לאור בהוצאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ד (2004). בין השאר פורסם בה מאמרו 'העברית בת ימינו בסבך התקניות' (מתוך מחקרים בלשון ז, תשנ"ו).

איור של קופסאות קרטון והכיתוב מאוצרות הארכיון

שמות עבריים לרחובות ירושלים

מאת: נתן אפרתי

העברית, כרך נט חוברת א–ב (תשע"א), עמ' 62–70

ועדת השמות לרחובות ירושלים, שהוקמה בהוראת הנציב הבריטי הרברט סמואל, הייתה יחידה בסוגה ופעלו בה בצוותא יהודים, נוצרים ומוסלמים.
המשך קריאה >>

אגודת המורים והתפתחות הדיבור העברי, תרס"ג–תרע"ד (1903–1914)

מאת: נתן אפרתי

מלשון יחידים ללשון אומה, תשס"ד, עמ' 32–56

הפרק "אגודת המורים והתפתחות הדיבור העברי, תרס"ג–תרע"ד" מתוך ספרו של ד"ר אפרתי "מלשון יחידים ללשון אומה", מתאר את התארגנותם של המורים שלימדו בעברית ואת תרומתם המכרעת להתפתחות הדיבור העברי בארץ ישראל בארץ בראשית המאה העשרים. לקראת פתיחת שנת הלימודים תשע"ב מובאים חלקים מתוך הפרק.

לשונה של מגילת איכה

מאת: שמחה קוגוט

לשוננו לעם, כרך כב חוברת ח (תשל"א), עמ' 213–219

ניבים וצירופי לשון מן הרווחים בלשוננו היום מקורם במגילת איכה. אך לא תמיד זהה משמעות הניב או הצירוף בשימוש הלשון היום עם משמעותו המקורית במגילה, שבה היה שימושו ציורי על פי רוב. במאמר נדונים אחדים מן הצירופים הללו.

בין לשון המקרא ללשון ימינו

מאת: אורה (רודריג) שורצולד

העברית, כרך נח חוברת ד (תשס"ט–תש"ע), עמ' 203–220

ההשוואה בין לשון המקרא ללשון ימינו מעלה שהפער ביניהן רב בתחום התחביר והפונולוגיה ורב פחות בתחום המורפולוגיה. חלק גדול מן הזרות המורגשת בלשון המקרא נובע משינויים באוצר המילים. אם בוחנים את התופעות אחת לאחת, לשון המקרא אינה כה רחוקה מלשון ימינו. ואף על פי כן…
המשך קריאה >>

הזמר, הפזמון והעברית המדוברת

מאת: יעל רשף

לשוננו כרך ע (תשס"ז), עמ' 513–532

בימינו שירים רבים מושתתים במופגן על עברית רזה ולא נורמטיבית אך בחירה זו אינה פוגעת ביוקרתם. הזיקה אל העברית המדוברת התפתחה מאוחר יחסית: במשך שנים שלטה במוזיקה הפופולרית לשון שירית וגבוהה, ורק עם חדירתו של הרוק אל התרבות הישראלית משלהי שנות השישים ואילך חל מהפך…
המשך קריאה >>

לשונות חג השבועות

מאת: אבא בנדויד

לשוננו לעם, כרך כה חוברת ח (תשל"ד), עמ' 199–212

בשיחה של אבא בנדויד עם אריה גולן, דן כנר וגליה נתיב, ששודרה בקול ישראל בשנת תשל"ד (1974), נדונים מילים, ביטויים וענייני לשון הקשורים לחג השבועות, ובהם 'ביכורים', 'עומר', 'עצרת', 'דיברות', 'כפה עליהם הר כגיגית' ו'תיקון ליל שבועות'.

"מעתק החילון" מנקודת מוצא בלשנית

מאת: מיכל אפרת

לשוננו, כרך עג חוברת ב (תשע"א), עמ' 209–247

המאמר פותח בבדיקת השימוש במונח "מעתק חילון" ומביא כדוגמה כמה מילים ומקרים המוסברים במעתק זה. כן נבדקים במאמר היבטים אלו לאור התאוריות הבלשניות־הסמנטיות ומודגשת התרומה של העיון בתופעות אלו לאור תאוריות בלשניות־סמנטיות להבנת המציאות, הבנת הלשון ומה שביניהן. (מאמר זה הוא חלק ראשון ממאמר בן שני חלקים.)

השפעת ההגדה של פסח על הפרזיולוגיה של העברית המודרנית

מאת: מנחם צבי קדרי

עיונים בלשון ימינו: אסופות ומבואות בלשון ד, תשס"ד, עמ' 87–103

אחד המקורות שהשפיעו על העברית המודרנית הוא ההגדה של פסח, שהמגע בינה ובין חלק ניכר של החברה הדוברת עברית היום הוא עדיין מגע חי ובלתי אמצעי. במאמר המחבר עומד על הביטויים ושימושי הלשון שהעברית בת זמננו נטלה מן ההגדה, ובהם צירופים, תיאורי פועל ואפילו משפטים שלמים.

מסע העדלידע

מאת: דן אלמגור

לשוננו לעם, כרך מד חוברת ב (תשנ"ג), עמ' 51

בשנת תרצ"ב (1932) ישבה ועדת השמות של עיריית תל־אביב על מדוכת השם לקרנבל הפורימי השנתי, ומאז נתעשרה העברית בעשרות מלים חדשות במתכונת האולימפיאדה, המכביאדה, הושתיאדה והעדלידע. את החומר הזה נביא בהזדמנות אחרת, ורק נגלה בינתיים שצפוי "סיבוב" נוסף בהתמודדות בין הסופיות יָּה ו־יאדה.

"חומר" ו"חֵמר"

מאת: גד בן־עמי צרפתי

כלשון עמי: אסופות ומבואות בלשון א, תשנ"ז, עמ' 184–187

אם המורה למלאכה תאמר: "ילדים, היום נעבוד בחומר!", אין ספק שהתלמידים ישאלו: "באיזה חומר?" לכן רבות אומרות: "ילדים, היום נעבוד בחֵמר!" – והכול מבינים. מה קרה כאן? המאמר דן במשמעותן של המילים חֹמֶר וחֵמָר בתולדות לשוננו ועל היחס ביניהן.

חתול זוללת וחיות אחרות: על התהוות נטיית המין בשמות בעלי החיים

מאת: קרן דובנוב

העברית, כרך נח חוברת ג (תשס"ט–תש"ע), עמ' 127–145

נטיית המין של שמות עצם המציינים בעלי חיים מעוררת לעיתים תהיות. יש שמות שצורת הנקבה שלהן נדירה ואין הדוברים רגילים בה, יש שמות שצורת היסוד שלהם היא ממין נקבה ולכן העברית אינה מספקת הבחנה בין זכר ונקבה ועוד. המאמר דן בסוגיות אלו תוך עיון ביצירות…
המשך קריאה >>

מי צריך מינוח עברי

מאת: רונית גדיש

הרצאה במושב האקדמיה בכינוס בראשון לציון, שבט תשע"א, ינואר 2011

במאמר מוצג מפעל המינוח העברי מכמה היבטים: הצורך במונחים עבריים בעבר וכיום, התחרות בין המונחים הלועזיים לחלופותיהם העבריות והדרכים העומדות לרשות מחדשי המונחים. בסוף המאמר המחברת מתמודדת עם שאלת השאלות: באיזו מידה המונחים מתקבלים ונקלטים.

ה"עציון" חוזר לשפתנו

מאת: אבינעם דנין

לשוננו לעם, כרך מה חוברת א (תשנ"ד), עמ' 40–43

"הכותרת בוודאי מעלה סימני שאלה אצל זריזי הקריאה והמבט. הן כבר ידוע לנו 'עציון גבר' מימי המקרא, ועל מפת הארץ מצויים כפר עציון וניר עציון… אלא שעציון זה, שאנו עוסקים בו כאן, שמו של צמח הוא, ואין לו עניין עם המילה עץ כפי שיתברר להלן."

כצורתו, כתקנו וכיופיו: המתרגם והעברית הנורמטיבית

מאת: אמציה פורת

לשוננו לעם, כרך מז חוברת ג (תשנ"ו), עמ' 97–117

"כשאני בא להסביר את דרכו של אדם שכתיבתו כתיבה נורמטיבית, נעים לי לומר שנדמה לי שבימינו, בשלהי המאה העשרים, בעידן של הרהורים אחר מעמדן של נורמות בכלל, בזמן שהקונבנציה או הנורמה האחת היא להתכחש לכל נורמה, בימינו אלה דווקא מורגשת מידה של התחזקות בכבודה וביקרה…
המשך קריאה >>

שלוש תופעות בלשון המוקדמת

מאת: מרדכי מישור

לשוננו, כרך עג חוברת א (תשע"א), עמ' 107–115

בשלב רכישת הלשון אצל ילדים מתגלות תופעות פונטיות שונות. במאמר זה המחבר מתאר שלוש תופעות פונטיות אופייניות לשלב זה אשר משקפות תהליכים דומים לאלו המתרחשים בלשונם של המבוגרים.

חמדה בן־יהודה ו"מלחמתה עם השטן": מפעלה הלא ידוע – הפקת המילון

מאת: רעות גרין

העברית, כרך נח חוברת א–ב (תשס"ט-תש"ע), עמ' 57–74

במחקר נתייחד לחמדה בן־יהודה מקום כאשתו השנייה של אליעזר בן־יהודה וכאחת מסופרות העלייה הראשונה. ואולם כמעט שלא דובר בתרומתה  למפעל חייו של בן־יהודה – המילון. מאמר זה בוחן את תרומתה של חמדה בן־יהודה למפעל המילון ושואל מדוע נפקד מקומה בזיכרון הקולקטיבי.

הספרות ותחיית הלשון העברית

מאת: אהרן מגד

לשוננו לעם, כרך מט חוברת ג (תשנ"ח), עמ' 110–116

"הרחוב שהייתי גר בו בתל־אביב נמצא סמוך מאוד לרחוב י"ל גורדון, וקצת הלאה ממנו, מקביל לו, רחוב מאפו, ומקביל לשניהם רחוב סמולנסקין, ולא רחוקים מהם – רחובות פרישמן ומנדלי מוכר־ספרים. כשהייתי עובר ברחובות אלה, עניין של יום־יום, ונזכר בסופרים שעל שמם הם נקראים, היו עוברים…
המשך קריאה >>

מה בין "פרי" ל"פרות"?

מאת: גד בן־עמי צרפתי

לשוננו לעם, כרך נא–נב חוברת ג (תש"ס–תשס"א), עמ' 104–109

"סביר להניח שרבים מקוראי המקרא לא שמו לב שהמילה פרי, המופיעה במקרא בצורתה זו כמעט מאה ועשרים פעמים, אינה באה אפילו פעם אחת בצורת הרבים, ובוודאי יופתעו כאשר תתברר להם עובדה זו."

משמעותם של שמות החגים

מאת: יצחק שלו

לשוננו לעם, כרך כו חוברות ג–ד (תשל"ה), עמ' 67–74

"המונח חג במקרא חל רק על שלוש רגלים – פסח, שבועות וסוכות – אבל בשימוש רחב יותר הוא מצוי גם לגבי יום קודש בלבד. ענייננו כאן יהיה לבדוק את הזיקה שבין שמות החג השונים לבין תוכנו ולעמוד על המשמעויות שנתקפלו בשמות."

ומה עושים בפועל?

מאת: תמר קציר (כץ)

אקדם 42 (תשע"א, 2010)

הביטוי בפועל מציין בלשוננו דבר ממשי המתרחש במציאות. הוא רגיל בשימושו כתיאור פועל, והוא משמש בין השאר בצירופים כגון "מאסר בפועל" ו"ראש הממשלה בפועל". רבים שואלים כיצד להגותו: בַּפֹעַל (בפ"א רפה), בַּפֹּעַל (בפ"א דגושה) או בְּפֹעַל.

מאה שנים לכתיב העברי

מאת: אמנון שפירא

האקדמיה ללשון העברית בשנת תש"ע – מאה ועשרים שנים לייסוד ועד הלשון העברית

"דוברי עברית רבים יופתעו לשמוע שלא בהר־סיני ניתנו כללי הכתיב הדקדוקי (= הכתיב החסר, הכתיב המנוקד) אלא במושבה גדרה בחודש אלול תרס"ד (1904), ונותן הכללים היה המורה, חוקר הלשון העברית ושירת ספרד, דוד ילין (1964–1842)."