מאמרים
לחשים בקדם־כנענית בכתבי הפירמידות: סקירה ראשונה של תולדות העברית באלף השלישי לפסה"נ
לשוננו, כרך ע (תשס"ח), עמ' 5–27
בר כוכבא ובר יוחאי
מפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית
מה היה שמו של מנהיג המרד ביהודה במאה השנייה לסה"נ – בר כוכבא, בר כוזבא, בר כוסבה? ומה אפשר ללמוד מן השמות בדגם 'בן פלוני' או 'בר פלוני' המופיעים בתעודות בנות התקופה?
המשך קריאה >>
ראש הממשלה – מהפיוט לפוליטיקה ובחזרה
אקדם 46 (תשע"ב)
לשון ההגדה של פסח
לשוננו לעם, כרכים מ–מא (תשמ"ט-תש"ן), עמ' 29–35
"אנו עוסקים בגוף ההגדה, שהוא קדום, ולא בפיוטים ובשירים שנספחו לה בימי הביניים. את גרעינה של ההגדה נמצא בפרק י' של מסכת פסחים במשנה ובמדרשי ההלכה של התנאים. אם נוציא אפוא מכלל דיון את פרקי המקרא ואת הפסוקים הבודדים הנדרשים בהגדה, נעלה, שההגדה כתובה בעיקרה בלשון חכמים, הן מצד דקדוקה הן מצד אוצר המילים שלה."
המשך קריאה >>
"העשירוה נא במילים – אבל בסגנונה אל תשלחו יד": מאה שנה לפטירתו של יחיאל מיכל פינס
אקדם 47 (תשע"ג)
מקומה של הכוונת לשון בימינו
ספר רפאל ניר: מחקרים בתקשורת, בבלשנות ובהוראת הלשון, תש"ס, עמ' 334–349
רָאשׁוֹת ערים והמִשְׁנָה לנשיא: על צורות נקבה של תפקידים שממלאות נשים
אקדם 47 (תשע"ג)
אפשר ליצור צורת נקבה לכל תואר, תפקיד ודרגה שנושאת אישה.
המשך קריאה >>
עברית והשפות הקלסיות – יוונית ולטינית
לשוננו לעם, כרך מ–מא: קובץ לשנת הלשון (תשמ"ט–תש"ן), עמ' 302–305
מינוח מקצועי – מהותו ותרגומו
לשוננו לעם, כרך מח חוברת ד (תשנ"ז), עמ' 139–146
הנשר וכלב הים: השפעתו של ישראל אהרני על המינוח העברי לבעלי חיים
אקדם 46 (תשע"ב), עמ' 7
על המונח דַּכְּאָן (repressor): מן המילון למונחי המיקרוביולוגיה
דיון במליאת האקדמיה: זיכרונות האקדמיה ללשון העברית לח–לט–מ לשנים התשנ"א–התשנ"ג, עמ' 265–270
ניבים ופתגמים: חוות־דעת
לשוננו לעם, כרך ה חוברת א (תשי"ד), עמ' 24–27
על התעתיק מעברית לכתב לטיני
העברית, כרך ס חוברות א–ב (תשע"ב), עמ' 62–69
מילוניאדה: למילים המסתיימות ב־יאדה, 1898–1994
לשוננו לעם, כרך מו חוברת ב (תשנ"ה), עמ' 47–58
המילה עיצומים כחלופה לסנקציות
זיכרונות האקדמיה ללשון העברית כא–כד, תשל"ד–תשל"ז, עמ' 229–234, 274–283
במה שוללין ובמה אין שוללין – על שלילת הנשוא הבינוני הקודם לנושא
אקדם 39 (תשס"ט)
על ענייני ניסוח או ניסוח ענייני
לשוננו לעם, כרך לח חוברות ט–י (תשמ"ז), עמ' 532–551
עשרת הדיברות
עיונים בלשון העברית, תשנ"ה, עמ' 84–89
דיברות היא ריבוי של דיבר, ומין המילה זכר. אולם המדקדקים והנקדנים ניסו להתאים את השם המוזר להם 'דיבְּרות' בפיוטים ובתפילות לאחד מן השמות האחרים משורש דב"ר שבתנ"ך.
המשך קריאה >>
על העשייה בלשון העברית בזמן החדש
פרקי עיון בעברית החדשה ובעשייה בה (תשע"ב), עמ' 93–120
הלכה ומנהג בייעוץ האקדמיה לציבור
אקדם 44 (תשע"ב), עמ' 6–7
רכבים ונשקים וכיוצא בהם
אקדם 31 (תשס"ו), עמ' 6–7
סיפורה של מילה: פרת משה רבנו
לשוננו לעם, כרך מד חוברת ג (תשנ"ג), עמ' 129– 134
איך קיבלה החיפושית האדומה בעלת הנקודות השחורות את השם פָּרַת מׂשֶה רַבֵּנוּ? התשובה טמונה ביידיש.
המשך קריאה >>
חזק חזק ונתחזק
לשוננו לעם, כרך מו, חוברות א ו־ד (התשנ"ה), עמ' 24–26, 176–180
את הקריאה "חזק חזק ונתחזק" נוהגים להגות "וְנִתְחַזֵּק" בצירי אף על פי שבפסוק הפועל בא בפתח: "נִתְחַזַּק".
המשך קריאה >>
גלגולו של זנב: מחצרות החסידים אל הסלנג הישראלי
לשוננו לעם (גיליון פורים), כרך מד חוברת ב (תשנ"ג), עמ' 73–79
הַלָּעוֹזוֹת החדשים
לשוננו לעם, כרך מג חוברת ד (תשנ"ב), עמ' 147–150
על המבנה ו/או
לשוננו לעם, כרך לב חוברת א (תשמ"א), עמ' 3–14; כרך לד חוברת ד (תשמ"ג), עמ' 112–123
העגבנייה ומה שעוללו לה שמותיה
לשוננו לעם, כרך כב חוברת ג וחוברת ח (תשל"א), עמ' 75–104, 220–222
לשון הרע, עין הרע
עיונים בלשון העברית, מקורות ומחקרים ג (תשנ"ה, 1995), עמ' 177–180
שני הצירופים לָשון הרע ועַין הרע נתפסים כצירופים סמיכות שגויים. ניסן ברגגרין מסביר איך נוצרו ומגלה את דעתו שאין לפוסלם.
המשך קריאה >>
החָמוס – זיהוי ה"חולדה" שבמשנה על ידי הרמב"ם
לשוננו, כרך עג חוברת ג–ד (תשע"א), עמ' 327–333
קִוְנוּט, קִוְנֵט, מְקֻוְנָט – quantize, quantization, quantized: גזירת שורש מן קְוַנְט
זיכרונות האקדמיה ללשון העברית נ-נא-נב-נג, ישיבה רסח, עמ' 45–47
תָּלָה שמשמעו 'היה תלוי'
אסופות ומבואות בלשון: עיונים בלשון ימינו, תשס"ד, עמ' 323–329
פרקי לשון לעם – מילים שאולות בלשוננו
לשוננו, כרך ח חוברת ב–ג (תרצ"ז), עמ' 99–109
מונחים עבריים לחג הסוכות בלשונם של יהודי תימן
לשוננו לעם, כרך יט חוברת ט–י (תשכ"ח), עמ' 241–247
המשקלים פָּעִיל, פְּעִילוּת לציון able ,-ability-
זיכרונות האקדמיה ללשון העברית נ–נג לשנים תשס"ג–תשס"ו, עמ' 145–151
העברית בת ימינו בסבך התקניות
אסופות ומבואות בלשון ד: עיונים בלשון ימינו, תשס"ד, עמ' 294–304
שמות עבריים לרחובות ירושלים
העברית, כרך נט חוברת א–ב (תשע"א), עמ' 62–70
ועדת השמות לרחובות ירושלים, שהוקמה בהוראת הנציב הבריטי הרברט סמואל, הייתה יחידה בסוגה ופעלו בה בצוותא יהודים, נוצרים ומוסלמים.
המשך קריאה >>
אגודת המורים והתפתחות הדיבור העברי, תרס"ג–תרע"ד (1903–1914)
מלשון יחידים ללשון אומה, תשס"ד, עמ' 32–56
לשונה של מגילת איכה
לשוננו לעם, כרך כב חוברת ח (תשל"א), עמ' 213–219
בין לשון המקרא ללשון ימינו
העברית, כרך נח חוברת ד (תשס"ט–תש"ע), עמ' 203–220
הזמר, הפזמון והעברית המדוברת
לשוננו כרך ע (תשס"ז), עמ' 513–532
לשונות חג השבועות
לשוננו לעם, כרך כה חוברת ח (תשל"ד), עמ' 199–212
"מעתק החילון" מנקודת מוצא בלשנית
לשוננו, כרך עג חוברת ב (תשע"א), עמ' 209–247
השפעת ההגדה של פסח על הפרזיולוגיה של העברית המודרנית
עיונים בלשון ימינו: אסופות ומבואות בלשון ד, תשס"ד, עמ' 87–103
מסע העדלידע
לשוננו לעם, כרך מד חוברת ב (תשנ"ג), עמ' 51
השם הידוע לקרנבל פורים נקבע בשנת תרצ"ב (1932) לאחר שוועדת השמות של עיריית תל אביב ביקשה מהציבור הצעות חלופה לקרנבל הפורימי שמתקיים מדי שנה בעיר.
המשך קריאה >>
