עיקרו של פרק זה הוא החלטות האקדמיה בתחום שימושי הלשון, הצירופים והתחביר. כן יוחדו כאן סעיפים לראשי תיבות ולשם המספר. דרכה של האקדמיה שהיא ממעטת בפסיקה בשאלות אלו, שבהן היא רואה עניין של סגנון ושל טעם אישי, ועל כן היקף ההחלטות בפרק זה מצומצם. במעט השאלות שנדונו נקטה האקדמיה לעיתים קרובות את הכלל: כוח ההיתר עדיף.
הסעיף האחרון בפרק דן בעניינים שונים הקשורים באותיות ובמספרים.
בסוף כל סעיף צוין מספר ישיבת המליאה שהסעיף אושר בה
