2.3.1 צורתם של שמות שונים

אַבָּהִי, אַבָּהוּת (קמץ ודגש בבי"ת).

אַבְזָר, אֲבִיזָר (שתי הצורות כשרות).

אֲגַמּוֹן (אגם קטן; פתח בגימ"ל ודגש במ"ם).

אֲגַרְטָל (קמץ בטי"ת).

אוֹנָנוּת (קמץ בנו"ן, במשמעות גירוי איבר המין – מן השם הפרטי אוֹנָן).

אָזִיק וברבים אֲזִיקִים.

הערה: צורת הרבים העולה מן המקרא היא אֲזִקִּים, וצורת היחיד הנגזרת ממנה על פי דרכה של העברית היא אָזֵק.

אִזְמַרְגָּד (שווא ברי"ש וקמץ בגימ"ל).

אַחֲרַאי וגם אַחְרַאי, אַחֲרָיוּת וגם אַחְרָיוּת (שווא או חטף פתח בחי"ת).

אִישׁוּת (חיריק מלא באל"ף).

אֻנָּה (קיבוץ באל"ף ודגש בנו"ן).

אָנוֹכִי (שם תואר [אגואיסט, אגואיסטי]; בקמץ וביו"ד אחת).
בנטייה אָנוֹכִית, אָנוֹכִים / אָנוֹכִיִּים, אָנוֹכִיּוֹת.

אַשְׁלָג (פתח באל"ף).

בְּאֵר שִׁבְעִי הוא שם הייחוס מן בְּאֵר שֶׁבַע.

בָּבְלִי (קמץ בבי"ת).

בָּגִיר, קָטִין (בקמץ); בנטייה בְּגִירָה בְּגִירִים, וכן בְּגִירוּת; קְטִינָה קְטִינִים.

שם התואר מן בְּהֵמָה הוא בְּהֵמִי; השם המופשט בְּהֵמִיּוּת.

בֵּינְתַיִם וגם בֵּינָתַיִם (שווא או קמץ בנו"ן).

בִּרְכּוֹן (דף שמודפסת עליו ברכת המזון; בכ"ף דגושה).

גַּבְנוּן (בשורוק). בנטייה גַּבְנוּנִים גַּבְנוּנֵי־. במקרא גַּבְנֻנִּים.

הותרה הצורה גּוּבַיְנָה. הצורה על פי הארמית: גֻּבְיָנָה.

גּוֹלֵל וגם גּוֹלָל.

דָּרְבָּן (שם הכלי). במקרא דָּרְבָן.

הֲלֹא (בחולם חסר) או הֲלוֹא (בחולם מלא) – בהוראת 'הינה'.

הערות

1. מן ההחלטה עולה שבכתיב מלא אפשריים שני הכתיבים הלא או הלוא.
2. הלא כמילת שאלה (כגון "הלא כן?") – בחולם חסר, ובכתיב מלא: הלא.

זוּלָת (למ"ד בקמץ, בשמשו שם עצם).

חַיְבַּר, חַיְדַּק (דגש אחרי היו"ד).

חָרוּז (קמץ בחי"ת). ברבים חֲרוּזִים.

שם התואר מן טֶרֶשׁ הוא טַרְשִׁי (פתח בטי"ת, שווא ברי"ש).

יַרְכָּה, יַרְכָּתַיִם (דגש בכ"ף), אך לצידן גם יַרְכָה יַרְכָתַיִם כבמקרא.

כֹּהַל (פתח בה"א); ויש האומרים כֹּהֶל.

צורת שם התואר כֵּלִי (מן כְּלִי) מותרת, כגון מוזיקה כֵּלִית.

השם לוד מנוקד בחולם חסר: לֹד. שם הייחוס: לֻדִּי (בלי ניקוד: לודי).

הערה: הניקוד לֹד הוא על פי צורת השם כניקודו במקרא. הצורה בחולם היא שנקבעה בוועדת השמות הממשלתית כצורה התקנית, והיא משמשת בפרסומים רשמיים. לצד צורה זו העברית מקיימת מסורת הגייה רבת שנים בשורוק – לוּד, וההוגה כן אינו טועה.

מִגְדַּלּוֹר (פתח בדל"ת ודגש בלמ"ד).

מַהֲמוֹרָה (חולם מלא במ"ם השנייה).

מוּעָט (בשורוק).

מְחִצָּה (חיריק חסר בחי"ת ודגש בצד"י).

מְחָאָה (שווא במ"ם). גם הניקוד בסגול מותר: מֶחָאָה.

מַטְאֲטֵא; ברבים מַטְאַטְאִים (הצירי מתבטל על דרך משקל מַפְעֵל).[1]

מַטָּח, מַטָּס, מַשָּׁט (פתח במ"ם ודגש באות שאחריה).
בנטייה מַטְּחֵי־(יריות), מַטְּסֵי־(הצדעה), מַשְּׁטֵיכֶם וכיו"ב.[1]

הצורות מִסּוּי [הטלת מיסים] ועִתּוּי מותרות.

מְעַרְבֹּלֶת (שווא במ"ם).

בצד מִקָּח מותרת גם הצורה מֶקַח.

מַקָּף (מסורת אחרת: מַקֵּף).

לצד נִימָה מותרת צורת הזכר נִים (וברבים נִימִים – הן לנקבה הן לזכר).

נֹסַח (במלעיל) או נוּסָח (במלרע).
הנטייה המקובלת בפי הדוברים היא על פי נוּסָח: נוּסָחוֹ, נוּסָחִים נוּסְחֵי־ נוּסְחֵיהֶם.

סוֹרֵג (וברבים סוֹרְגִים) וגם סוֹרָג (וברבים סוֹרָגִים).

סִינָר (חיריק בסמ"ך וללא דגש בנו"ן).

עוֹלֵל וגם עוֹלָל.

עוֹנְשִׁין (כגון פעולת עוֹנְשִׁין, קו העוֹנְשִׁין; חולם מלא בעי"ן, שווא בנו"ן).

עִירָה היא צורת הנקבה של עַיִר. ברבים עֲיָרוֹת.

התיבה על מנוקדת בקמץ כשהיא באה בסוף צירוף, כגון בניין־עָל, מוליך־עָל.

עַמְלָה וגם עֲמָלָה. בנטייה עַמְלַת־ עֲמָלוֹת עַמְלוֹת־.

ראו גם משקל פְּעָלָה.

הצורה עָקִיב עדיפה מן הצורה עִקְבִי.

עַתִּיקָה היא צורת היחיד של עַתִּיקוֹת.

שם התואר פומבי מנוקד בחיריק: פֻּמְבִּי (וכן השם פֻּמְבִּיּוּת הנגזר ממנו).
הניקוד בחיריק מומלץ גם בתואר הפועל בְּפֻמְבִּי.

פַּלְצוּר (פתח בפ"א ושווא בלמ"ד).

פֻּמִּי, פֻּמִּית (קיבוץ בפ"א ודגש במ"ם).

פִּרְאִי הוא שם התואר הנגזר מן פֶּרֶא. התכונה היא פִּרְאוּת וגם פְּרָאוּת.

פַּרְוָר (בווי"ו). בנטייה פַּרְוְרֵי־. במקרא גם פַּרְבָּר, ונטייתה תהיה פַּרְבְּרֵי־.

פָּרְסִי (קמץ בפ"א).

הצורה פְּתַלְתַּל מותרת לצד הצורה פְּתַלְתֹּל.

צַהֲרוֹן (פתח בצד"י וחטף פתח בה"א; בכל המשמעים).

קַיָּמָה (פתח בקו"ף ודגש ביו"ד; המילה נכתבת בה"א בסופה).

צורת היחיד של קַשְׂקַשִּׂים היא קַשְׂקַשׂ. קַשְׂקֶשֶׂת היא שם המחלה.
הכתיב בשי"ן שמאלית עדיף; הכותב בסמ"ך אינו משתבש.

שׁוֹבֵר (וברבים שׁוֹבְרִים) וגם שׁוֹבָר (וברבים שׁוֹבָרִים).

שם התואר מן שְׁטָר הוא שְׁטָרִי (שווא בשי"ן, קמץ בטי"ת).

שִׁלְשׁוּל (בעל החיים; חיריק בשי"ן הראשונה).

שֻׁמָּן (קיבוץ בשי"ן ודגש במ"ם).

תּוֹסֶפְתָּן וגם תּוֹסַפְתָּן (סגול או פתח בסמ"ך).

תַּחַל (בשני פתחים).

תַּחְרִים וגם תַּחֲרָה הם מעשה רקמה חרורה. צורת הרבים היא תַּחְרִימִים וגם תַּחֲרוֹת.