עברית לשבת

איור מתקופת ימי ביניים של משפחה מקבלת את השבת

שבת שלום ומבורך

מאת: ניסן ברגגרין

עיונים בלשון העברית, תשנ"ה, עמ' 170-168

המחבר מתחקה על מקורה של הברכה "שבת שלום ומבורך" ומשיב על שתי תמיהות: (א) איך אפשר להסביר את צירוף שני הלוואים השונים – האחד שם עצם (שלום) והאחר שם תואר (מבורך), ו(ב) מדוע "מבורך" בזכר ולא בנקבה בהתאמה למין המילה שבת.

פרשת בראשית – תוהו ובוהו

"וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם" (בראשית א, ב) בעברית בת ימינו מכנים לעיתים אי־סדר מוחלט בשם 'תוהו ובוהו'. אך אין זו משמעותו המקורית של הצירוף מספר בראשית. המשמע היסודי של תֹּהוּ הוא שממה, כגון בשירת האזינו: "יִמְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן".…
המשך קריאה >>

פרשת בראשית – רקיע

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם" (בראשית א, ו) בימי קדם ראו ברקיע מֵעֵין משטח פרוס מלמעלה שבו הכוכבים נעים במסלולם. בתנ"ך מדמים לפעמים את השמים ליריעה או לאוהל: "נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה", "וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת". השורש של המילה רָקִיעַ קשור…
המשך קריאה >>

פרשת נח – ללדת ולהוליד

"וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים: אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת" (בראשית ו, י) בדרך כלל מבחינים בין 'ללדת' ובין 'להוליד': האישה יולדת ואילו האיש מוליד. פעולת הלידה ייחודית לאישה. לעומתה הפועל הוליד – בבניין הפעיל – מציין פעולה גורמת, ובלשונו של בן־יהודה: "הוליד האב את…
המשך קריאה >>

פרשת לך לך – 'את' במשמע 'עם'

"וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים" (בראשית יג, ה) המילה 'את' היא אחת המילים השכיחות ביותר בעברית. כידוע היא באה לפני מושא ישיר מיודע, כגון 'קראתי את הספר', 'מכרנו את הדירה' – כמו שאפשר לראות כבר בפסוק הראשון בתנ"ך: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים…
המשך קריאה >>

פרשת וירא – נִין

"וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי…" (בראשית כא, כג) דוברי העברית בת ימינו עשויים לתמוה על סדר המילים בדברי אבימלך לאברהם "אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי". מדוע הקדים את הנין לנכד? ולמה לא הזכיר את הבן? התשובה הפשוטה היא כי משמע…
המשך קריאה >>

פרשת חיי שרה – על נערה ונער

בפרשת חיי שרה מזדמנת ההופעה הראשונה של המילה נַעֲרָה במקרא: "וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה, אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי" (בראשית כד, יד). הכתיב החסר "נַעֲרָ" חוזר בכל הופעותיה של…
המשך קריאה >>

פרשת תולדות – הולך וגדל או גדל והולך?

"וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד" (בראשית כו, יג) במכתב לעיתון דבר משנת 1928 קָבַל איש הלשון יצחק אפשטיין על המשפט "הולך ונשלם קו הטיליפון למושבות כפר סבא, מגדיאל, כפר מלל, רענניה והסביבה". קוראים בני ימינו יתמהו אולי על הכתיב 'טיליפון' או…
המשך קריאה >>

פרשת ויצא – וַיֵּחַמְנָה

"וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת אֲשֶׁר פִּצֵּל בָּרֳהָטִים בְּשִׁקֲתוֹת הַמָּיִם אֲשֶׁר תָּבֹאןָ הַצֹּאן לִשְׁתּוֹת לְנֹכַח הַצֹּאן וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת" (בראשית ל, לח) במערכת הפועל המוכרת לדוברי העברית בימינו יש שתי צורות עתיד לגוף נסתרות (הֵן), ושתיהן אינן ייחודיות לו: הצורה האחת זהה לצורת הנוכחות: 'הן תשמורנה' כמו…
המשך קריאה >>

פרשת וישלח – איך קיבלו המלאכים כנפיים

"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו…" (בראשית לב, ד) המילה מַלְאָךְ גזורה מן השורש לא"ך – שורש שֵׁמִי צפוני שהוראתו 'שלח'. בעברית השורש לא"ך מוכר רק במילים מַלְאָךְ ומְלָאכָה, אך בלשון האוגריתית הוא השורש העיקרי המציין שליחה. עיסוק שהאדם שולח בו את ידו נקרא…
המשך קריאה >>

פרשת וישב – המקור הנטוי והכינוי החבור

"וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" (בראשית לז, ד) בלשון ימינו צורות המקור פותחות לרוב במילת היחס ל־ שהפכה לחלק בלתי נפרד מהן, כגון לְדַבֵּר, לִשְׂנֹא. בלשון המקרא נפוצות גם צורות מקור הפותחות במילות יחס אחרות, כגון…
המשך קריאה >>

פרשת ויגש – לשים עין

כולנו מכירים משפטים מעין 'שים עין על הילד', כלומר 'שמור על הילד', 'שים לב שלא יקרה לו דבר'. הצירוף 'לשים עין על' רגיל בימינו בעיקר בלשון הדיבור, ואף יש מילונים המגדירים אותו לשון עגה. והנה אנו מוצאים אותו בפרשתנו בנאום הידוע של יהודה ליוסף. יהודה…
המשך קריאה >>

פרשת ויחי: סוּתֹה – בין ברכת יעקב לכתובת כִּלַמֻוַ

שתי הברכות המשמעותיות ביותר בברכת יעקב לבניו הן הברכה ליהודה והברכה ליוסף. בחלק השני של הברכה ליהודה מתואר השפע שעתיד להיות מנת חלקו, ושם אנו קוראים בין השאר כך: "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה / וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ || כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ / וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה" (בראשית מט,…
המשך קריאה >>

פרשת שמות – לבת האש

בתיאור מעמד הסנה הבוער נאמר: "וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה" (שמות ג, ב). על פי ההסבר המקובל 'לבת אש' אינה אלא 'להבת אש'. כך למשל תרגם אונקלוס "בשלהובית אישתא" ('בשלהבת אש'), ובדרך זו הלכו התרגומים האחרים ורוב המילונים המודרניים. מבחינה דקדוקית ההסבר…
המשך קריאה >>

פרשת וארא – כי השעורה אביב והפשתה גבעול

בפרק ט בספר שמות באים שני פסוקים המתארים אילו גידולים ניזוקו ואילו גידולים לא ניזוקו ממכת הברד: וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל, וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה.
המשך קריאה >>

פרשת בֹּא – סף שאיננו מפתן

כידוע סַף הוא מִפְתָּן, הקורה התחתונה של הפתח. שתי הדפנות המאונכות הן בלשון המקרא מְזוּזוֹת, והקורָה שמעל – המקבילה לסף – היא מַשְׁקוֹף. מאחר שאת מגילת הקלף ובה שתי הפרשות הראשונות של קריאת שְׁמַע קובעים במזוזה הימנית של הדלת, החלה בלשון חכמים גם מגילת הקלף…
המשך קריאה >>

פרשת בשלח ­– שב לאיתנו

"וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ עַל הַיָּם וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ וּמִצְרַיִם נָסִים לִקְרָאתוֹ, וַיְנַעֵר ה' אֶת מִצְרַיִם בְּתוֹךְ הַיָּם" (שמות יד, כז) בתיאור חזרת מי ים סוף על מצרים נאמר: "וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ". מן ההקשר עולה שנטיית היד של משה השיבה את…
המשך קריאה >>

פרשת בשלח – מי כמכה

כידוע אות בגדכפ"ת בראש מילה באה בדגש. ואולם בתנ"ך אם המילה הקודמת מסתיימת בתנועה ('וַיְהִי', 'נָשַׁפְתָּ') ושתי המילים קשורות במקף או בטעם מחבר – תהיה אות בגדכפ"ת שבראש המילה השנייה רפה: "וַיְהִי־בֹקֶר", "נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ". יש מקרים החורגים מן הכלל הזה, ולא תמיד הסיבה לכך ידועה.…
המשך קריאה >>

פרשת יתרו – דיבור זר ומוזר במקרא

בתחילת פרשת יתרו (שמות יח) מגיע יתרו, חותן משה, אל מחנה בני ישראל בקרבת הר סיני ומביא עִמו אל משה את ציפורה בתו, אשת משה, ואת שני נכדיו גרשום ואליעזר. המקרא מספר על הביקור של יתרו במחנה בני ישראל ועל העצה שהשׂיא למשה. חוקר הלשון…
המשך קריאה >>

פרשת משפטים – על המפּיק וכלליו

פרשת משפטים נפתחת בחוקים העוסקים בעבד עברי ובאמה עברייה. חוק האמה העברייה מזמן לנו עניין לשוני מתחום ההגייה. וזה נוסח החוק: "וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה, לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים. אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ אֲשֶׁר לא (קרי: לוֹ) יְעָדָהּ – וְהֶפְדָּהּ; לְעַם נָכְרִי לֹא…
המשך קריאה >>

פרשת תרומה – תרם תרומה והרים תרומה

בעברית בת ימינו תורמים תרומה, ובלשון גבוהה יותר מרימים תרומה – ושני הניסוחים טובים. את המילה תרומה ירשנו מן התנ"ך. היא נזכרת לראשונה בתחילת הפרשה הקרויה על שמה – פרשת תרומה: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ…
המשך קריאה >>

פרשת תצוה – תַּשְׁבֵּץ

בימינו אפשר למצוא תשבצים בעיקר בעיתונים ובחובָרות לשעות הפנאי. אך התשבץ המקראי המקורי מופיע בהקשר אחרי לגמרי – בפירוט בגדי הכהונה: "חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט" (שמות כח, ד). שורש המילה – שב"ץ – נזכר גם הוא בעיקר בתיאורי בגדי הכהונה: "וְשִׁבַּצְתָּ הַכְּתֹנֶת…
המשך קריאה >>

פרשת כי תשא – בַּד בְּבַד

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה, בַּד בְּבַד יִהְיֶה. וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ" (שמות ל, לד­–לה) בפסוקים אלו משה מקבל מתכון להכנת הקטורת לעבודת המשכן – הכולל רשימת חומרים ("סמים") ורקיחתם. נשאלת השאלה למה…
המשך קריאה >>

פרשת ויקהל – שְׂרָד ומִשְׂרָד

"אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ, אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן" (שמות לה, יט) בעידן המודרני אנשים רבים עובדים במשרדים. את המילה מִשְׂרָד חידש אליעזר בן־יהודה בהשראת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד שבתיאור מלאכת המשכן. מה היו הבגדים הללו ומה הקשר בינם ובין המשרד? לפי…
המשך קריאה >>

פרשת פקודי – מה ממלא את מה

"וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ, לד–לה) בימינו אנחנו אומרים: הדלי מלא מים, הלימוד היה מלא השראה. בדומה לכך אפשר למצוא במקרא: "וְהִנֵּה…
המשך קריאה >>

פרשת ויקרא – ריח ניחוח

"וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'" (ויקרא ב, ב) ניחוח, מן השורש נו"ח, פירושו 'נחת', 'נועם'. ריח ניחוח הוא ריח נעים, ובפרט ריח המניח את הדעת ומשכך את הרוגז. ואומנם מצאנו שריח הניחוח של הקרבנות בכוחו לפייס: "וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה'… וַיַּעַל…
המשך קריאה >>

שבת זכור – נחשל

נחשל הוא חלש ובעיקר לא מפותח, כגון 'שכונה נחשלת', 'מדינות נחשלות'. מקור המילה בתיאור מלחמת עמלק בישראל בקטע המכונה 'פרשת זכור' אשר נהוג לקרוא בשבת שלפני פורים: "אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ…". יש שהציעו לגרוס כאן 'נכשלים' במקום 'נחשלים',…
המשך קריאה >>

פרשת שמיני: הצב, החרדון והקרפדה

מאת: דוד טלשיר

לשוננו סה (תשס"ג), עמ' 351–371

בעל החיים צָב קיבל את שמו מרשימת השרצים שבפרשת שמיני: "הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ". אך הצב המקראי איננו הצב של ימינו, כי אם 'חרדון' או אחד מסוגי החרדוניים. רק בראשית האלף השני לסה"נ ניטל השם צָב מן החרדון, אשר לא היה ידוע באירופה, ועבר לשני בעלי חיים אחרים: צב השריון והקרפדה.
המשך קריאה >>

פרשת תזריע – הפך ונהפך

"וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן" (ויקרא יג, ג) אחת המשמעויות הרווחות של השורש הפ"ך היא שינוי של מצב, בעיקר למצב מנוגד. בתנ"ך הפועל היוצא (שיש לו מושא) הוא לרוב בבניין קל – הָפַךְ את א' ל־ב'. למשל: "וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה" (דברים כג,…
המשך קריאה >>

פרשת קדושים – רוֹכלוּת ורכילות

"לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ" (ויקרא יט, טז) רוֹכֵל הוא סוחר, ובייחוד סוחר הנודד בדרכים. מכאן המילים המקראיות רְכֻלָּה ומַרְכֹּלֶת שמקובל לפרשן 'סַחַר', 'מסחר'. רבים קושרים בין השורש רכ"ל ובין השורש רג"ל והמילה רֶגֶל, כי הרוכל דרכו ללכת ממקום למקום. על פי סברה זו גלגול המשמעות…
המשך קריאה >>

פרשת אמור – על שְׁאֵר ושארית

"כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו, לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו" (ויקרא כא, ב) בפסוק שלפנינו המילה שְׁאֵר מציינת בן משפחה, כמו ברוב ההיקרויות שלה במקרא. במקומות אחדים המילה שְׁאֵר משמשת במשמע 'בשר', כגון "כָּלָה שְׁאֵרִי וּלְבָבִי" (תהלים עג, כו), ולעיתים ההקשר הוא בשר למאכל: "הֲגַם…
המשך קריאה >>

פרשת בהר – לחלוטין

"וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת" (ויקרא כה, כג) "וְאַרְעָא לָא תִּזְדַּבַּן לַחְלוּטִין" (תרגום אונקלוס) השורש חל"ט רווח בספרות חז"ל, ועניינו קביעה ונחרצוּת. חָלוּט פירושו 'מוסכם', 'מנוי וגמור', ומכאן גם הַחְלָטָה בעברית החדשה – 'דבר שהוסכם ונקבע', 'דבר שנחרץ'. עוד מתקשר לעניין זה תיאור הפועל לַחֲלוּטִין, שירשנו מתרגום אונקלוס…
המשך קריאה >>

פרשת בחוקותי – על עֶרְכְּךָ, בּוֹאֲכָה ו"עַמְּךָ"

"וְחִשַּׁב לוֹ הַכֹּהֵן אֵת מִכְסַת הָעֶרְכְּךָ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל, וְנָתַן אֶת הָעֶרְכְּךָ בַּיּוֹם הַהוּא קֹדֶשׁ לַה'" (ויקרא כז, כג) בפרק כז בספר ויקרא חוזר שוב ושוב המונח הייחודי עֶרְכְּךָ. מחוץ לפרק הזה המונח מופיע עוד שלוש פעמים בפרק ה (טו, יח, כה) ופעם אחת בלבד…
המשך קריאה >>

פרשת במדבר – פדיום

"וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֵת כֶּסֶף הַפִּדְיוֹם מֵאֵת הָעֹדְפִים עַל פְּדוּיֵי הַלְוִיִּם" (במדבר ג, מט) כולנו מכירים את המילה פִּדְיוֹן. אך מהו פִּדְיוֹם? על פי ההשערה הרווחת פִּדְיוֹם אינו אלא צורה אחרת של פִּדְיוֹן, שכן העיצורים מ ו־נ קרובים בהגייתם ועשויים להתחלף זה בזה. כך למשל אפשר…
המשך קריאה >>

פרשת נשוא – 'הניף תנופה': על המושא הפנימי במקרא ובימינו

"וְהֵנִיף אוֹתָם הַכֹּהֵן תְּנוּפָה" (במדבר ו, כ) בפסוק זה יש חזרה על הפועל באמצעות שם הפעולה: הניף תנופה. נשאלת השאלה לשם מה החזרה הזאת. התפקיד ששם הפעולה ממלא במשפט הזה מכונה מושא פנימי. המושא הפנימי דומה למושא הישיר – שכן זהו שם המצטרף אל הפועל…
המשך קריאה >>

פרשת בהעלותך – אָצַל והֶאֱצִיל

"וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי עִמְּךָ שָׁם וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ וְשַׂמְתִּי עֲלֵיהֶם" (במדבר יא, יז) בישיבה של מליאת האקדמיה בטבת תשע"ו (דצמבר 2015) עלתה השאלה: האם אוצלים סמכויות או מאצילים אותן? בציבור רווח השימוש בבניין הפעיל: הֶאֱצִיל, הַאֲצָלָה. ואולם מתקני לשון והאקדמיה בתוכם נהגו להקפיד על…
המשך קריאה >>

פרשת שלח – על לשון השבועה במקרא

"וְאוּלָם חַי אָנִי וְיִמָּלֵא כְבוֹד ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ, כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי, אִם יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם וְכָל מְנַאֲצַי לֹא יִרְאוּהָ" (במדבר יד, כא–כג). לשון המקרא עשירה…
המשך קריאה >>

פרשת קורח – טלית שכולה תכלת

טלית שכולה תכלת היא משל לדבר מושלם שאין בו שום פגם, בייחוד מבחינה מוסרית. השימוש הרגיל בביטוי הוא בשלילה או באירוניה, כגון "תפסיק להאשים את כל העולם. גם אתה לא טלית שכולה תכלת". מקורו של הביטוי במדרש המבוסס על פרשת השבוע שלנו – פרשת קֹרַח…
המשך קריאה >>

פרשת חֻקַּת – מה הקשר בין חטא לחיטוי?

הפועל חִטֵּא ושם הפעולה חִטּוּי מעירים בזיכרוננו ריחות של חומרים כימיים האופייניים למרפאות, למעבדות ולבתי מרקחת. ואולם מקורם במציאות אחרת לגמרי. הפועל חיטא, בבניין פיעל, נזכר למשל בפרשתנו בתיאור תהליך של טהרה:  "וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא… וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר בָּעָרֶב"…
המשך קריאה >>

פרשת בלק – אפס קצהו

מקור הביטוי 'אפס קצהו' בפרשת השבוע, פרשת בלק. לאחר שבירך בלעם את ישראל במקום לקללם, ביקש ממנו בלק לנסות לקללם שנית – הפעם ממקום שרואים ממנו רק חלק מן העם ולא את כולו: "לְךָ נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם, אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה…"…
המשך קריאה >>

פרשת פינחס – פנחס או פינחס?

פרשת פינחס פותחת בדברי ה' "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר… הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". בתנ"ך השם פינחס כתוב כמעט תמיד ביו"ד, וכך רצוי לכתוב גם את שם הפרשה. היו"ד הזאת מלמדת כי השווא בנו"ן שאחריה הוא שווא נע. בכך דומה השם פִּינְחָס לשמות המקראיים סִיסְרָא…
המשך קריאה >>

פרשת מטות – גלגוליה של המילה אחוז

בפרשת מטות מסופר על מלחמה בין ישראל למדיָן שבסופה ניצחו ישראל. לאחר הניצחון הסביר ה' למשה כיצד לנהוג בשבויים וברכוש שנלקח: "… תִּקַּח אֶחָד אָחֻז מִן הַחֲמִשִּׁים – מִן הָאָדָם, מִן הַבָּקָר, מִן הַחֲמֹרִים וּמִן הַצֹּאן מִכָּל הַבְּהֵמָה; וְנָתַתָּה אֹתָם לַלְוִיִּם שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן ה'" (במדבר לא,…
המשך קריאה >>

פרשת מסעי – מסעים או מסעות?

המילה מסע שייכת לקבוצת מילים שיש להן שתי צורות רבים: בסיומת ־ִים ובסיומת ־וֹת. בתנ"ך אנו מוצאים את הצורות מַסְעֵי־, מַסָּעָיו ומַסְעֵיהֶם המלמדות על צורת הרבים מַסָּעִים (היעדר הדגש בסמ"ך בצורות מַסְעֵי־ ומַסְעֵיהֶם הוא בגלל השווא כרגיל בניקוד המקרא). לעומת זאת בספרות חז"ל משמשת צורת הרבים מַסָּעוֹת
המשך קריאה >>

פרשת דברים – יוֹמָם וָלַיְלָה ותוארי פועל אחרים

"…וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּה' אֱלֹהֵיכֶם. הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ לָתוּר לָכֶם מָקוֹם לַחֲנֹתְכֶם בָּאֵשׁ לַיְלָה לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וּבֶעָנָן יוֹמָם" (דברים א, לב–לג) בפרשת דברים חוזר ונזכר סיוע האל לבני ישראל בלכתם במדבר על ידי עמוד הענן ועמוד האש. סיוע זה מתואר לראשונה…
המשך קריאה >>

פרשת ואתחנן – ואהבת

בפרשת ואתחנן אנו פוגשים את אחד הטקסטים המכוננים במסורת היהודית – שמע ישראל. בתחילת קריאת שמע נאמר "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ו, ה). צורת הפועל וְאָהַבְתָּ נראית כצורה בזמן עבר, אך ברור מן ההקשר שהיא מכוונת לעתיד ומביעה…
המשך קריאה >>

פרשת שופטים – הסגת גבול

הצירוף 'הסיג גבול' נזכר לראשונה בפרשתנו בַּציווי "לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשֹׁנִים" (דברים יט, יד). למסיגי הגבול אף יוחדה קללה משלהם במעמד הברכה והקללה: "אָרוּר מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן" (שם כז, יז). בתנ"ך 'מסיג גבול' הוא מי שמגדיל את נחלתו…
המשך קריאה >>

פרשת כי תצא – קן ציפור

"כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ" – בלשון זו נפתח אחד מחוקי התורה המיוחדים, שעניינם דאגה לבעלי חיים, וזאת הפעם היחידה במקרא שהמילה קֵן משמשת בסמיכות. על בסיס צורה זו, הלקוחה מפרשת כי תצא, כתב אלפי שנים אחר כך חיים נחמן ביאליק בשירו "הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ"…
המשך קריאה >>

פרשת כי תבוא – יעמדו על הברכה, יבואו על הברכה

הביטויים 'יעמדו על הברכה' ו'יבואו על הברכה' מציירים תמונה הפוכה לתמונה הרגילה במקורות, שבה הברכה נמצאת על המבורך (או על ראשו) ולא תחתיו. למשל: – וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה וְהִשִּׂיגֻךָ כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ (דברים כח, ב). – כִּי אֶצָּק מַיִם עַל צָמֵא…
המשך קריאה >>

פרשת ניצבים – שרירות לב

בפרשת ניצבים מתואר מי שחושב ששבועת הברית עם האל איננה מחייבת אותו: "וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר: שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ" (דברים כט, יח). המילה שְׁרִירוּת מופיעה כמה פעמים בתנ"ך, ותמיד בצירוף 'שרירות לב'. מקובל לפרשה 'כוח', 'תוקף'…
המשך קריאה >>

פרשת וילך – לשונות של קל וחומר

בפרשת וילך משה נושא נאום פרדה לפני בני ישראל וסוקר את העתיד לקרות להם. בין השאר הוא צופה שלאחר מותו הם ימרדו באלוהים: "הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם הַיּוֹם מַמְרִים הֱיִתֶם עִם ה', וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי" (דברים לא, כז). דבריו אלו של משה נחשבים "אחד מעשרה קל וחומר…
המשך קריאה >>

פרשת האזינו – אָזְלַת יָד

בעברית בת ימינו אנו אומרים 'אוזלת יד' לציון חולשה, חוסר אונים וחוסר פעולה. למשל: "אוזלת ידן של הרשויות בהסדרת הכביש המסוכן". מקור הצירוף בשירת האזינו: "כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם, כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב" (דברים לב, לו). ואולם 'אָזלת…
המשך קריאה >>