קיבוץ ניר עם הוקם בשנת תש"ג (1943) בשם 'בית חָנון – שְׁדֵמות' על פי שם העיירה הערבית הסמוכה בית חאנון, ולאחר מכן נקרא בשם הקבוצה שהתיישבה בו – 'ניר חיים'. בשנת תש"ו (1946) נקבע שמו 'ניר עם': "השם מסמל את הניר של חלוצי העם, המפלסים דרך להתישבות המוני ישראל באיזור רחב־ידים זה" (העיתון "דבר", 14 אפריל 1946).

עַם היא מילה קדומה בלשונות השמיות ואחת המילים הנפוצות במקרא. הוראתה העיקרית היא 'קיבוץ אנשים ממוצא אחד שיש להם ארץ ותרבות ולשון משותפות', והיא מהלכת בהוראה זו עד ימינו. במקרא היא משמשת גם לציון קבוצה מצומצמת יותר – 'קהל', 'ציבור', וכן רכיב רווח בשמות פרטיים כגון עמינדב ויָרבעם, כנראה על פי ההוראה היסודית 'משפחה' או 'בן משפחה'.