קיבוץ עלומים עלה לקרקע בשנת תשכ"ו (1966) בצפון־מערב הנגב. בתחילה נקראה נקודת ההתיישבות נחַ'בּיר, על פי השם הערבי של האזור, ולאחר זמן קצר נבחר השם עלומים, שמו של אחד משני הגרעינים שהקימו את הקיבוץ – עלומים ואורים – גרעינים של תנועת הנוער 'בני עקיבא'.

עלומים הם 'נעורים', תקופת החיים בין הילדות והבגרות ומשל לרעננות ולחיוניות. המילה עלומים נזכרת במקרא (רק בנטייה), כגון "יָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָיו" (איוב לג, כה). מסוף המאה התשע עשרה מוצאים בספרות ובעיתונות את הצירוף 'זיו עלומים', הוא המראה הקורן מפניהם, ואולי ממלא את דמותם, של צעירים וצעירות.