מאמרים

האקדמיה ללשון העברית מפרסמת כאן מעת לעת מאמרים נבחרים לתועלתם ולהנאתם של הגולשים באתר.
המאמרים פרי עטם של אנשי לשון – ובהם חברי האקדמיה ועובדיה – לקוחים לרוב מתוך כתבי העת של האקדמיה: לשוננו, העברית (לשוננו לעם) ואֲקַדֵּם. מקצת המאמרים נכתבו במיוחד לאתר האקדמיה.

קריאה מהנה.

עוד על שקיעי דקדוק המקרא בעברית החיה

לשוננו פ, ג (תשע"ח)

המאמר דן בקטגוריות דקדוק מקראיות שנעלמו כליל מלשון ימינו אבל נשרדה מהן צורה אחת או צורות אחדות.
המשך קריאה >>

"שיר עוגה" מאת ר' יחיאל בן אשר

לשוננו פ, א-ב (תשע"ח)

במדור שירת ימי הביניים של המילון ההיסטורי הותקנו יצירותיו של הפייטן ר' יחיאל בן אשר, שפעל בספרד במאות הי"ד והט"ו, וככל הנראה היה נינו של הרא"ש. ר' יחיאל כתב קינות כאוּבות בעקבות הפרעות שהתחוללו בטולדו בשנת קנ"א (1391) ובהן נספו רבים מבני משפחתו.
המשך קריאה >>

"אני הוא האיש השוחה בתוך מימיה של השפה"

העברית סד, א–ב (תשע"ז)

אני חי כמעט באופן בלעדי בזכות השפה והודות לחומריה של העברית. ישותי, הווייתי, חיי – מחזיקים מעמד בגלל אותו שדה, אותו מתחם או "בריכת המילים", כפי שאני מכנה את תחום המחיה שלי, ההיבט שלי. אני הוא האיש השוחה בתוך מימיה של השפה, בתוך נזילותן של האותיות, מתפרש ימינה ושמאלה, אני מבצע תנועות קטנות וגדולות, יורד לעומק ועולה חזרה אל קו המים.
המשך קריאה >>

צילום של גייל הראבן

על דלות הלשון והשפעתה על השיח

אקדם 60, תשע"ח (2018)

"זכינו ולרשותנו עומד עושר עצום של 3,000 שנה. זכינו בעושר, ואין צידוק לכך שילדינו יגדלו בדלות" – מאת הסופרת גיל הראבן.

המשך קריאה >>

"אני רואה עצמי מחזֵר של הספרות העברית"

מאת: עמוס עוז

העברית סד, א–ב (תשע"ז)

אומרים שהשפה העברית הייתה שפה מתה במשך 1700 שנים. אומרים שאליעזר בן־יהודה החיה אותה. אך לא, היא לא הייתה שפה מתה. ולא בן־יהודה החיה אותה, ודאי לא בן־יהודה לבדו החיה אותה. היא הייתה יפהפייה נרדמת, לא שפה מתה.
המשך קריאה >>

על 'שמץ', 'שמץ פסול' ומה שביניהם

אקדם 59, תשע"ח

המילה שמץ מתועדת במקרא פעמיים: "וְאֵלַי דָּבָר יְגֻנָּב וַתִּקַּח אָזְנִי שֵׁמֶץ מֶנְהוּ" (איוב ד, יב); "הֶן אֵלֶּה קְצוֹת דְּרָכָו וּמַה שֵּׁמֶץ דָּבָר נִשְׁמַע בּו" (שם כו, יד). במחקר החדש התלבטו מאוד בגיזרונה של המילה, ובזיקה שלה אל שִׁמְצָה – מילה סתומה אף היא.
המשך קריאה >>

יהלום בספיר: מאבני החן שבדיוואן הנגיד

העברית סד, א–ב (תשע"ז), עמ' 26–35

במאמר הכותבת עומדת על הקשר בין שיר היין של שמואל הנגיד "יָהֲלוֹם בְּסַפִּיר" ובין הדימוי הזוהר והצח כיהלום של כתיבתו.
המשך קריאה >>

דתי, חילוני וחוזר בתשובה

לשוננו לעם מח, ד (תשנ"ז), עמ' 170–173

בעקבות בקשה שהגיעה לאקדמיה לקבוע מחדש את גדרי המשמעות של המושגים שבכותרת ולהחליף את מקצתם מסביר כותב המאמר כי משמעותה של מילה אינה אלא זו שמקנים לה דוברי השפה, ואין מקום שהאקדמיה תתערב בכך.
המשך קריאה >>

טובים השניים מן האחד: לחשיבותם של צירופי מלים במילון העברי

לשוננו לעם מב, א (תשנ"א), עמ' 18–23

רסיסים אמתיים ומדומים וחיקויים אמתיים ומדומים של דקדוק עברית המקרא בעברית החדשה

לשוננו עח, ד (תשע"ו), עמ' 421–439

בעברית הנכתבת ובעברית המדוברת נותרו בצידי הדרך כמה מקווי לשון המקרא שנפלטו מלשון חכמים ומהעברית החדשה. יש מהם שהם שרידים אמתיים שנשארו בעינם, ויש מהם שהם אך רסיסים מדומים.
המשך קריאה >>

לשון הקודש בארץ הקודש

אקדם 11, אייר תשנ"ז – מאי 1997

צילום כתב יד ישן

"טוב מכסף קניין דעת": על תרגילי כתיבה חינוכיים ושקולים מימי הביניים

העברית סג, ג–ד (תשע"ה–תשע"ו), עמ' 146–150

מה המשותף לשלושה משפטים שהתגלו בכתבי יד מן הגניזה הקהירית?
המשך קריאה >>

זרועות של שני מלצרים עם מגשים ועליהם הכיתוב באם ובכדי?

שלוש בי"תין מפוקפקות: באם, בכדי, נקט ב־

מאת: אורי מור

לשוננו עח, ג (תשע"ו), עמ' 305–333

מתולדותיהם של שלושה שימושי לשון אפשר ללמוד על צמיחת הבדלי סגנון בעברית החדשה, על מקומם של גופים ממלכתיים ואנשי לשון בהכוונת העברית ועל מעמדם של קווי לשון לא קלסיים בשיח הנורמטיבי.
המשך קריאה >>

שינוי המין בהשפעת הארמית הבבלית ‬

לשוננו לעם מב, ב (תשנ"א), עמ' 43–52

עובדה, סברה, קושיה, בעיה – מילים אלו ואחרות כמותן התגלגלו אל העברית מן הארמית וכולן תולדה של אותה תופעה לשונית. ביסודן הן מילים בלשון זכר בעלות סיומת היידוע הארמית ־ָא, אך כשמילים אלו חדרו לעברית, נתפסה הסיומת a כסיומת נקבה.
המשך קריאה >>

"מאור עיניים" לעזריה די רוסי

מן העבודה במילון ההיסטורי

דרכה של האקדמיה ללשון העברית בחידושי מילים

לשוננו לעם לח, ט–י (תשמ"ז)

במאמר נסקרים העקרונות שהדריכו את מחדשי המילים באקדמיה – מהי דרך המלך ומהן הדרכים הסוטות ממנה, ומסופר על חידושים דוגמת סיקור, סוכרת ומקָרר, על חסרונן של מילים כמו יֶדע והקשר, על מילים במשקל פָּעיל ושפעל, על הלחמים ותחיליות ועוד.
המשך קריאה >>

ברחובות ירושלים

ברחובות ירושלים

לשוננו לעם מה, ג (תשנ"ד), עמ' 127–138

מי היה בנימין מטודלה וכיצד הגיע סמל של עיר בספרד לפינת הרחוב הקרוי על שמו? כיצד הגיעו אוסישקין וארלוזורוב לשכונה של משוררי ספרד? והאם ידיעה בדקדוק עשויה לסייע לכותבי שלטי הרחובות?

המשך קריאה >>

על משמעויות טקסטואליות ולקסיקליות של תופעות לשוניות

לשוננו עח, א–ב (תשע"ו), עמ' 7–20

העברית ברשות הרבים

מאת: אהרן מגד

לשוננו לעם מה, ג (תשנ"ד), עמ' 121–126

מגד מדמה את העברית ליפהפייה שהתעוררה מתרדמתה, ומשווה את שלבי התחייה הראשונים, אז התהדרה העברית בתיאורים בלשון גבוהה ונקייה, לסגנון הרווח היום. עוד הוא מתאר את פועלה של האקדמיה בתחום חידוש המילים.
המשך קריאה >>

אתם שאלתם? אנחנו עונים! האם יש צורך במילה מהווה?

האם יש צורך במילה "מְהַוֶּה"?

לשוננו לעם כג, ז–ח (תשל"ב), עמ' 197–202

המחבר עומד על משמעו המדויק של הפועל מהווה, מדגים שימושים לא מדויקים בו ומציע ניסוחים חלופיים.
המשך קריאה >>

שיבוץ מילים יווניות בחיבורים קראיים ביזנטיים

מאת: אמיר געש

מן העבודה במילון ההיסטורי

מונחים דקדוקיים בחיבורים קראיים ביזנטיים מהמאה האחת־עשרה

מאת: אמיר געש

מן העבודה במילון ההיסטורי

מפץ עולם ברקע והכיתוב צרפת ולידו באגט, ספרד ולידו מניפה וקסטנייטות ואשכנז ולידו גפילט פיש

ספרד, צרפת ואשכנז – מי הן?

לשוננו לעם מג, ד (תשנ"ב), עמ' 143–146

איך נקשרו השמות המקראיים צרפת, ספרד ואשכנז לארצות אירופה ולאילו מקומות הם כוונו מלכתחילה? מאמר קצר מאת שושנה בהט עליה השלום המזמן לנו טיול בין דפי התנ"ך, דפי ההיסטוריה ומפת העולם.
המשך קריאה >>

חיי מילים: סוללה, מלאך

כלשון עמי, גד בן־עמי צרפתי (תשנ"ז), עמ' 177–187

איך התרחב משמע המילה 'סוללה' מ'תל עפר סביב עיר נצורה' למשמעיה כיום, ואיך קיבל המלאך כנפיים? במאמר מסופר על גלגולי המשמעות של שתי המילים המקראיות ועל יחסי הגומלין בין העברית לשפות אירופה.
המשך קריאה >>

קוטביות סמנטית והתנטרלות

לשוננו עב (תש"ע), עמ' 503–523

מדוע נמדוד עצמים לפי גודלם ולא לפי קוטנם? מדוע נציין את רוחבו של המעבר ולא את צרותו? ומדוע מדברים עד דרגת הקושי ולא על דרגת הקלות?
המשך קריאה >>

שלושה ביטויי עבר־רחוק בעברית המדוברת

לשוננו לעם לח, א–ב (תשמ"ז), עמ' 300–303

מניין לנו הביטוי "שנת תרפפו"? המילה תרפפו שאולה מן הספרדית היהודית, ופירושה 'סבא של סבא'. עוד במאמר על מקור הביטוי ועל ביטויים נוספים המציינים עבר רחוק.

המשך קריאה >>

קביעות תקן בלשון – חדשים גם ישנים

מאתיים וחמישים שנות עברית חדשה (תשס"ט), עמ' 33–54

המאמר דן במילים 'שאתה', 'זו' ו'מקח', מתאר את תולדותיהן, את המאבקים שהיו בעניינן ואת מקומן בתקנת הלשון.
המשך קריאה >>

על העברית בלשון השידור

העברית סב, ג-ד (תשע"ד), עמ' 139–145

במאמר מסופר על האתגרים שהמציאות החדשה מציבה ליועצי הלשון, על העקרונות שעליהם נוהגים להקפיד במיוחד ואיך חידושי הלשון והדקדוק משתלבים בלשון השידור.
המשך קריאה >>

איור ישן של ירושלים והכיתוב: שלם, ציון, ירושלם, יבוס

שמותיה של ירושלים במקרא

על פי הספר מקום בפרשה, תשע"ד, עמ' 261–272

לעיר ירושלים כינויים פיוטיים רבים במקרא: כלילת יופי, משוש כל הארץ, עיר האלוהים, עיר הקודש, קריה נאמנה ועוד. אולם שמותיה האמיתיים של העיר אינם רבים.
המשך קריאה >>

כריכת הספר במלחמתה של לשון מאת זאב בן-חיים

לשון עתיקה במציאות חדשה

במלחמתה של לשון, תשנ"ב, עמ' 36–85; לשוננו לעם ד, ג-ה, ח-ט (תשי"ג)

במאמר רחב יריעה בן־חיים מציג את השקפתו על העברית בת ימינו ועל זיקתה לרובדי העברית שקדמו לה, ודן בסוגיית הכוונת הלשון. הוא מציע לקורא להכיר בחיוניותה של העברית החדשה ועם זאת הוא קורא לטיפוחה כשפת תרבות ולשמירת הרציפות ההיסטורית עם העברית המוּרשת.
המשך קריאה >>

רוב רובו

לשוננו לעם מד, ג (תשנ"ג), עמ' 110–114

הביטוי 'רוב רובו' מציין רוב גדול, אך מצד ההיגיון הוא מציין דווקא מספר קטן מן הרוב: רובו של הרוב ולא כולו. השימוש הרווח בצירוף מושפע מדרך ההדגשה הרגילה בעברית – הכפלה לשם הבעת הפלגה.
המשך קריאה >>

דיבור עברי בתקופת ההשכלה

לשוננו לעם לט, ה–ו (תשמ"ח), עמ' 97–160

עד כמה שימשה העברית לשון דיבור בארצות אירופה בתקופה שקדמה לתחיית הלשון בארץ ישראל? במאמר נסקר השימוש בעברית והדיונים בנושא זה בקרב חוגי ההשכלה בארצות אשכנז, באיטליה וברוסיה.
המשך קריאה >>

צילום של קערה מנדאית

שלוש קערות מנדאיות מאוסף יוסף מתתיהו

לשוננו עז, א (תשע"ה), עמ' 59–98

במאמר מתוארות שלוש קערות השבעה קדומות, והעיון בהן מלמד על חשיבותם של המקורות האפיגרפיים להכרת הלשון המנדאית הכתובה (ניב של הארמית).
המשך קריאה >>

מילונים עבריים משנות התשעים של המאה העשרים

עורכי המילונים עומדים על ייחודו של כל מילון: מרדכי מישור שערך עם שושנה בהט את מילון ההווה (תשנ"ה) מספר על מילון שימושי ללשון ימינו המשקף את התקן הרשמי ומציג את הפועל בצורת הבינוני. עוזי ומינה פריידקין מפרטים את העקרונות שבתשתית מילון רב־מילים בעריכת יעקב שויקה (1997) והשתמעויותיהם לאוצר הערכים ולהצגת המשמעויות שלהם.
המשך קריאה >>

כיצד סדר נושא ונשוא

לשוננו לעם ט, ג–ו (תשי"ח), עמ' 67–75 (ג), 97–107 (ד), 149–165 (ה–ו)

במאמר נדונה שאלת סדר הנושא והנשוא במבני משפט למיניהם על פי הרוֹוח במקורותינו ונבחנת השאלה מה טיבה של הקדמת הנשוא לנושא בהקשרים שונים.
המשך קריאה >>

סביבון

הנגה"שים, מנורת החנוכה והמילון העברי

לשוננו לעם מד, א (תשנ"ג), עמ' 3–11

מי חידש את השם סביבון ואילו עוד שמות ניתנו לו? והאם ניצחה החנוכייה את מנורת החנוכה?
המשך קריאה >>

צילום של שושנה בהט

שתי גישות לחידושי לשון

עם וספר, בטאון ברית עברית עולמית, סדרה מחודשת, חוברת א (תשמ"א, 1981)

במאמר מתוארות דרכי חידוש של מילים המשנות את פני העברית: יצירה של שורשים חדשים על ידי תוספת תחיליות, התפשטות משקל פָּעִיל ובניין שִׁפְעֵל, וחדירתן של מילים לועזיות.
המשך קריאה >>

מקומה של הארמית בעברית החדשה

פרקי עיון בעברית החדשה ובעשייה בה, תשע"ב, עמ' 3–55

המאמר מתחקה על מקומה ותפקידה של הארמית בעברית החדשה – הן מצד אוצר המילים הן מצד הדקדוק.
המשך קריאה >>

צילום של לימון על עץ

פרי הדר

לשוננו לעם כח, ז–ח (תשל"ז), עמ' 215–217

על פי מסורת ישראל המושג המקראי "פרי עץ הדר" מציין אתרוג. בעברית החדשה "פרי הדר" הוא שם כללי יותר הכולל מינים נוספים כמו הלימון והתפוז.
המשך קריאה >>

צילום של בנימין לפלר

יוסה (יוסף) בירבי ניסן מִשָּׁוֵה קִרְיָתַיִם: קדושתא לסדר "הנני ממטיר"

לשוננו עו, ד (תשע"ד), עמ' 405–446

זמן קצר לאחר שנמסר מאמר זה למערכת לשוננו נפטר החכם רבי בנימין לפלר, שחוקרי הפיוט ולשונו הגדירוהו כאחד מבני העלייה שבתחום.
המשך קריאה >>

הריבוי "עולמים" / "עולמות"

מחקרי לשון ומינוח בספרות התלמודית, תשע"ד

בלשון חז"ל יש שתי צורות רבים למילה 'עולם': עולמים ועולמות. המאמר מתחקה על החוקיות בשימוש שתי הצורות ובוחן אם מדובר בבידול משמעות או בהתניה תחבירית.
המשך קריאה >>

שמונים שנות עשייה בעברית

במלחמתה של לשון, תשנ"ב, עמ' 123–129

במאמר מסורטטת פעולתו של ועד הלשון בתחום התחדשות הדיבור העברי והרחבת אוצר המילים, מתוארת ההתנגדות שעוררה פעילותו ומוצגות הצלחותיו. עוד נסקרת פעולתה של האקדמיה בעשרים שנותיה הראשונות.
המשך קריאה >>

"שגיאות" בעברית בשירי ביאליק

אקדם 25, טבת תשס"ד

ביאליק הלך בדרכם של המשוררים העבריים בספרד שמצאו להם רווח ועזרה ביצירות הלשון שבפיוט הקדום. העיון בהערותיו לשיריהם ובקיאות ב"לשון הדורות" שנדרשה לו בכתיבתו יעמיקו את בינתנו את התבוננותנו בעברית של ביאליק.
המשך קריאה >>

איור ישן של רש"י

עצמאותו של רש"י בתחום המילון

לשוננו עג, ג–ד (תשע"א), עמ' 437–448

רש"י נולד בסביבות שנת דת"ת (1040) בעיר טרואה (טרוייש) שבצרפת, ובה פעל רוב ימיו עד למותו בכ"ט בתמוז דתתס"ה (1105). המאמר מבוסס על הרצאה בערב עיון פתוח שייחדה האקדמיה לדמותו של רש"י.
המשך קריאה >>

צילום של פרא

פרא וחמור – ומה שביניהם

מאת: זהר עמר

לשוננו עו, ג (תשע"ד), עמ' 265–283

בימינו פֶּרֶא ועָרוֹד מוכרים כשמות של שני בעלי חיים שונים הנזכרים במקרא. המאמר דן בזיהוים, ביחס האדם אליהם ובשימושם, ובאפשרות של הכלאתם עם חיות משק כמו חמור וסוס.
המשך קריאה >>

טיל מונחה

מאת: דוד פלס

לשוננו לעם ט, ח (תשי"ח), עמ' 233–238

במאמר מתואר כיצד חודש המונח טיל מונחה.
המשך קריאה >>

צילום בול דואר ישראל לזכרה של נעמי שמר "ירושלים של זהב ושל נחושת ושל אור"

שירי נעמי שמר – קווי היכר סגנוניים

לשוננו לעם נו, ג (תשס"ז), עמ' 131–148

אין עוד בארץ יוצר עממי כנעמי שמר שיצירתה הפכה לחלק מההוויה הישראלית של צעירים ובוגרים. ילדים פוגשים דרכם חוויות חיות ועושר של לשון, ובעזרתם מתחזקת ומתעשרת זיקתם לנוף הארץ וללשון העברית המתארת אותו.
המשך קריאה >>

אנגלית באוניברסיטאות על שום מה?

העברית סא, ד (תשע"ג), עמ' 147–157

כיום שומה על העברית להתמודד לא רק עם רסיסי הלעז האנגלי החודרים אליה ומכרסמים בה, אלא עליה לעמוד במתקפה אנגלית חזיתית, גלויה ונמרצת, המאיימת לדחוק את רגליה של העברית כליל.
המשך קריאה >>

על שיבולים ופאה בראש ובשדה

לשוננו לעם נג, ב (תשס"ב), עמ' 75–80

על הרקע הלשוני ספרותי של כמה ביטויים בלשון חכמים הקשורים במתנות עניים – פאה ולקט – ובשיער
המשך קריאה >>

צילום של אהרן אהרונסון

שֵׁמוֹת הֲמוֹנִיִּים לִצְמָחִים

זכרונות ועד הלשון, מחברת ה (תרפ"א)

בט"ו באייר תרע"ט, 15 במאי 1919, נעלם מעל תעלת למנש האווירון הצבאי שטס בו אהרן אהרנסון, חוקר טבע, אגרונום ובוטנאי ארץ ישראלי, מגלה "אם החיטה". אהרנסון פעל נמרצות למתן שמות עבריים לצמחי ארץ ישראל.
המשך קריאה >>

טוּזיג או לא טוּזיג – זו השאלה

לשוננו לעם מו, ב (תשנ"ה), עמ' 71–74

המילה טוזיג – פיקניק בלעז – היא דוגמה מובהקת למונח לא מוצלח. המזכירות המדעית אינה ממליצה לפונים אליה להשתמש בה, ואין צורך לומר שלא האקדמיה המציאה אותה.
המשך קריאה >>

עם ולשון – חינוך ותרבות

אקדם 50, תשע"ד

"כדי לכתוב ולדבר עברית אין הישראלי, דובר עברית ילידית, צריך ללמוד דקדוק." לשם מה בכל זאת צריך ללמוד וללמד דקדוק במערכת החינוך כיום? – דברים בערב עיון של האקדמיה בנושא הוראת הספרות והלשון בבתי הספר, יום הלשון העברית, כ"א בטבת תשע"ד.
המשך קריאה >>

"וְסִימָנָךְ" – סימנים בלשון העברית

לשוננו לעם מב, ד (תשנ"א), עמ' 142–145

מילים המבוססות על נוטריקון כדי להקל על הזיכרון אינן תופעה חדשה. דצ"ך עד"ש באח"ב הוא הסימן שנתן רבי יהודה במכות מצרים (דם, צפרדע, כינים, ערוב…) כמפורש בהגדה של פסח.
המשך קריאה >>

על דרכן של מילים מקראיות קשות אל לשון ימינו

לשוננו עו, א–ב (תשע"ד), עמ' 59–77

מילים מקראיות רבות משמשות בעברית בת ימינו ובהן קבוצה מעניינת ומיוחדת: מילים שבלשוננו היום הן פשוטות ורגילות, אך במקרא הן מילים קשות ונדירות שמשמען עלום או שנוי במחלוקת.
המשך קריאה >>

תלמיד חכם – תלמיד או חכם?

לשוננו לעם מב, ה (תשנ"א), עמ' 191–193

בצירוף תלמיד חכם האם "חכם" שם תואר הוא (תלמיד שהוא חכם) או סומך: תלמיד של חכם? ואם אדם גדול וחכם הוא, מה מקומו של "תלמיד" המביע פחיתות כבוד?
המשך קריאה >>

איש יהודי היה בשושן הבירה

לשוננו לעם נ, ב (תשנ"ט), עמ' 76–79

המילה יהודי שינתה את הוראתה אחרי גלות עשרת השבטים, והיא מציינת מאז שם כולל לכל אחד מבני ישראל. לכך יש להוסיף שינויים שחלו בהוראת המילה רק בראשית ימי הבית השני.
המשך קריאה >>

תרגומי הספרות הערבית לעברית: מאוריינטליזם להתקבלות

העברית סא, ד (תשע"ג), עמ' 175–192

שלושה מתרגמים בולטים שאימצו מגמות תרגום ייחודיות, מתוך מניעים אידאולוגיים מנוגדים, הובילו את פעילות התרגום מערבית לעברית לכיוונים שונים: מנחם קפליוק, שמעון בלס ואנטון שמאס.
המשך קריאה >>

השפעת הצרפתית על לשון ימינו

מאת: משה קטן

לשוננו לעם מב, א (תשנ"א), עמ' 24–25

העברית והצרפתית שייכות למערכות בלשניות רחוקות זו מזו. עם זאת אפשר לגלות ביניהן קרבה בשל הנסיבות ההיסטוריות והגלגולים שעברו על שתי השפות.
המשך קריאה >>

כלנית, דמומית, פרד, נורית

הדמומית והכלנית

לשוננו לעם יב, ו (תשכ"א), עמ' 149

מי חידש את השם 'כלנית' ל־Anemone? ואיך קרא לצמח זה בן־יהודה? ומהי 'דמומית'?
המשך קריאה >>

איור של ענפי עץ השקד וכיתוב של בית משירו של לוין קיפניס ״ לשנה טובה שקדייה! לשנה טובה שקדייה! ויתן לך אלהים : גשם טוב, שפע טל, שמש אור, רוח קל! ״ - לוין קיפניס

שקדייה

אקדם 28, תשס"ה

מי חידש את המילה שקדייה, וכיצד התקבלה ונפוצה בעברית החדשה? על מה ועל מי הסתמך מחדש המילה בחידושו?
המשך קריאה >>

זָקֵן כמילת טאבו בעברית הישראלית

פרקים בעברית לתקופותיה: אסופת זיכרון לשושנה בהט, תשנ"ז, עמ' 321–327

למילה זָקֵן אין במקרא משמעות נלווית שלילית כלשהי. אך בימינו היא כמעט הפכה למילת טאבו, והומרה בתחליפים קשיש, מבוגר, בוגר, בכיר, ותיק. גם בחלופות אלו חלו תזוזות סמנטיות במרוצת השנים.
המשך קריאה >>

גפרור: גלגולו של חידוש מחידושי מנדלי מוכר ספרים

לשוננו לעם לג, ד–ה (תשמ"ב), עמ' 135–138

את המילה גפרור חידש מנדלי מוכר ספרים, ואולם היא אינה מובאת במילון בן־יהודה. מן הסתם ידע בן־יהודה על החידוש ולא הביאה במילונו משום שהעדיף את חידושו שלו מַדְלֵק.
המשך קריאה >>

מלחמת השפות ומלחמת השפה

מכתב לשר החינוך, טבת תשע"ד

בדור האחרון קמו על העברית גם המוסדות להשכלה גבוהה, והרושם הוא שיש כיום תחרות בין המוסדות מי יציע יותר לימודים בשפה האנגלית שהיא "שפת עולם התרבות והחיים".
המשך קריאה >>

דקדוק העברית המתחדשת ומקורות יניקתו

לשוננו לעם מט, ג (תשנ"ח), עמ' 117–131

המחבר סוקר את צמיחת הדקדוק העברי הנורמטיבי על רקע רובדי הלשון ומעמדה של לשון המקרא. בחלקו השני של המאמר הוא בוחן את פעולת הפסיקה של האקדמיה בעשור האחרון של המאה העשרים, ועומד על המגמה לסמוך על כל המצוי ברובדי הלשון ולאו דווקא במקרא.
המשך קריאה >>

מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ. תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ. לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ מִצָּר הַמְנַבֵּחַ. אָז אֶגְמֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ איור של שמונת הנרות

מעוז צור ישועתי למשורר ושמו מרדכי

חנוכה תשע"ד

'מעוז צור ישועתי' הוא פיוט לחנוכה הנאמר לאחר הדלקת הנרות במנהגי אשכנז ובזמננו "אומץ" גם בקהילות ספרדיות ומזרחיות.  הוא עוסק בתקופות היסטוריות שונות בחיי עם ישראל ומתאר את הגאולה שהייתה בכל אחת מהן.
המשך קריאה >>

"מה רציתי להגיד?" פועלי תפיסה ואמירה בעברית הדבורה – משימוש מילולי לשימוש פרגמטי

מחקרים בעברית החדשה ובמקורותיה, תשע"ד, עמ' 125–137

ניגונה של לשון: משולחנו של חבר האקדמיה

אקדם 49, תשע"ד

"בסיפוריי כרַתי לי ברית אהבה עם הלשון העברית. ולא הלשון העברית של ימינו בלבד, שכמותה שומעים אנו ברחוב, אלא הלשון העברית על כל רבדיה."
המשך קריאה >>

איור של ג'ירף

גמל נמרי – עלייתו ונפילתו בעברית

לשוננו עה, ד (תשע"ג), עמ' 463–478

לקורא מזומנת הצצה על התגבשות המינוח העברי בתחום שמות בעלי החיים מתחילת הדיבור העברי ועד לאחר קום המדינה – דרך בעל חיים מיוחד שגם שמותיו מיוחדים: ה־giraffe.
המשך קריאה >>

על התואר מָרַן

בעקבות פטירתו של הרב עובדיה יוסף, מרחשוון תשע"ד

מקורו של התואר מָרַן במילה הארמית מָרֵא. מילה זו מופיעה כבר במצבות מלכים בארמית העתיקה שנתגלו בסוריה – היא ממלכת ארם – ומשמעה 'אדון'. מָרִי הוא 'אדוני' ומָרַן – 'אדוננו'.
המשך קריאה >>

על הצורות מועצה, מפלגה ומחלקה, מתוך: "על הוועדה לדקדוק של ועד הלשון"

מאת: מאיר מדן

לשוננו לעם ג, ז (תשי"ב), עמ' 13–16

במאמר מובאות דוגמאות מדיון בוועדת הדקדוק של ועד הלשון בצורותיהם ונטייתם של שמות שאין להם הכרע ברור מתוך המקורות הקדומים.
המשך קריאה >>

צילום של ירושלים - מתמונת לווין

ערים וחלקיהן: "פרקי לשון לנוער"

מאת: מאיר מדן

לשוננו לעם ה (תשי"ד), עמ' 14–18

במאמר מסופר על המילים עיר, עיירה, בירה, על מונחים המתארים חלקים בעיר – שכונה, רובע, אזור, פרוור, וכן רחוב, סמטה ומבוי, כיכר, רחבה ומגרש.
המשך קריאה >>

"אתה אומר ועושה" – קדושתא לסדר הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת ליניי: מן העבודה במילון ההיסטורי

לשוננו, כרך עב, חוברת א–ב (תש"ע), עמ' 179–199

מְבַשֵּׂר הַחֹרֶף (ה"סתונית")

"מחקרים בשמות צמחי א"י", לשוננו א, ג (תרפ"ט – 1928), עמ' 243–245

בלשונות אירופה מבשר הצמח שאנו מכנים "סתוונית" את בוא הסתיו ומכאן שמו. אולם בישראל הפרח פורח בחורף ולכן מציע הראובני לכנותו 'מבשר החורף'.
המשך קריאה >>

מאפייני לקסיקון אחדים של הטקסט המשפטי

העברית סא, א–ג (תשע"ג), עמ' 63–72

כמה ממאפייני הלקסיקון של הטקסט המשפטי עשויים להכביד על הקורא ולהוסיף לאי־בהירות של הטקסט.
המשך קריאה >>

העברית כלשון שמית חיה

הלשון העברית בהתפתחותה ובהתחדשותה, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים תשנ"ו, עמ' 190-148

צילום של החותם שנמצא ליד הכותל המערבי

לפשר החותם שנמצא ליד הכותל המערבי

מאת: שלמה נאה

אקדם 48, תשע"ג

בחפירות שלמרגלות קשת רובינסון נתגלה חפץ קטן עשוי טין, דמוי חותם, בקוטר של כשני סנטימטרים, שעליו טבועות שש אותיות בשתי שורות, שלוש אותיות בכל שורה.
המשך קריאה >>

איור מתקופת ימי ביניים של משפחה מקבלת את השבת

שבת שלום ומבורך

עיונים בלשון העברית, תשנ"ה, עמ' 170-168

הברכה מעלה שתי תמיהות? מה פשר צירוף שני הלוואים השונים – האחד שם עצם (שלום) והאחר שם תואר (מבורך), ומדוע 'מבורך' בזכר ולא בנקבה בהתאמה למין המילה שבת?
המשך קריאה >>

איור של עלה קנביס והכיתוב: קנבוס חשיש

אריג הקנבס וקיטור הקנבוס

על מדוכת שמו של הצמח המכונה 'קנביס' – העולה לכותרות חדשים לבקרים – ישבו אנשי ועד הלשון בראשית המאה העשרים. ברשימה מובא קיצור קורותיו של השם בלשוננו.
המשך קריאה >>

צילום של לאה גולדברג עומדת ובידה זר פרחים

לזכר לאה גולדברג ז"ל

זיכרונות האקדמיה ללשון העברית, כרך יז (תש"ל), עמ' 46–49

צילום של כתב פירמידות

לחשים בקדם־כנענית בכתבי הפירמידות: סקירה ראשונה של תולדות העברית באלף השלישי לפסה"נ

לשוננו ע (תשס"ח), עמ' 5–27

בין כתבי הפירמידות יש שני קבצים של לחשים שמטרתם למנוע נחשים מלגשת אל המומיה של המלך. הלחשים בשני הקבצים שונים זה מזה, חוץ מלחש מצרי אחד המופיע פעם בכל קובץ. האם לחש זה הוא המפתח להבנת הרקע להופעת לחשים שֵמיים בכתבי הפירמידות?
המשך קריאה >>

צילום של פסל האריה על בנין ג'נרלי בירושלים

האריה חזר הביתה

כלשון עמי: אסופות ומבואות בלשון א, תשנ"ז, עמ' 236–241

בכיכר בר־כוכבא שבמרכז ירושלים מתנוססת חיית כלאיים על ראש הבניין שבצד המזרחי של הכיכר: אריה בעל כנפיים. מקורה של המפלצת הזאת ממקור ישראל!
המשך קריאה >>

על שמו של בר-כוכבא

בר כוכבא ובר יוחאי

מפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית

מה היה שמו של מנהיג המרד ביהודה במאה השנייה לספירה – בר כוכבא, בר כוזבא, בר כוסבה?
המשך קריאה >>

צילום של דוד בן גוריון

על יומן המלחמה של דוד בן־גוריון

לשוננו לעם לד, ט–י (תשמ"ג), עמ' 231–234

מאבקו של בן־גוריון למען העברית עולה מיומן המלחמה שהופיע בהוצאה לאור של משרד הביטחון. בעזרת המפתח המפורט אפשר להגיע לעיסוקיו בחידושי לשון, במינוח הצבאי, בשמות מקומות, בוועד הלשון.
המשך קריאה >>

ראש הממשלה – מהפיוט לפוליטיקה ובחזרה

אקדם 46 (תשע"ב)

איור דג עמלץ (כריש)

ברייה ועמלץ שמהּ

לשוננו לעם מג, ב (תשנ"ב), עמ' 47–52

לא רבים היודעים כי העמלץ, בן למשפחת כרישים, קיבל את שמו מהצעת תיקון לנוסח של כתוב מקראי קשה.
המשך קריאה >>

צילום מעמוד ישן של הגדת פסח

לשון ההגדה של פסח

לשוננו לעם מ–מא (תש"ן), עמ' 29–35

גרעינה של ההגדה נמצא בפרק י של מסכת פסחים במשנה ובמדרשי ההלכה של התנאים. ההגדה כתובה בעיקרה בלשון חכמים, הן מצד דקדוקה הן מצד אוצר המילים שלה.
המשך קריאה >>

צילום בשחור לבן של יחיאל מיכל פינס

"העשירוה נא במילים – אבל בסגנונה אל תשלחו יד": מאה שנה לפטירתו של יחיאל מיכל פינס

אקדם 47, תשע"ג

הרב יחיאל מיכל פינס נקט גישה חדשנית בעניין הרחבת אוצר המילים ושמרנות בסגנון. מחידושיו: כָּתֹם, מַדְחֹם, מָחוֹג, מֵימָן, סָגֹל, פַּחְמָן, שָׁעוֹן, תְּנוּחָה, תְּקוּצָה, תְּתַרְגֵּרָה.
המשך קריאה >>

מקומה של הכוונת לשון בימינו

ספר רפאל ניר: מחקרים בתקשורת, בבלשנות ובהוראת הלשון, תש"ס, עמ' 334–349

המחבר עוסק ביחס שבין הבלשנות כמדע טהור ובין הנורמטיביזם, ומציע את המושג 'נורמטיביזם מפוכח'.
המשך קריאה >>

צילום כריכת ספר תנ"ך

כיצד מצטטים מן התנ"ך?

לשוננו לעם מב, ב (תשנ"א), עמ' 57–61

הנזקק לצטט פסוק מן התנ"ך כיצד יצטט? הפסוק נתון לנו במקרא בכתיב מיוחד, ומלווה בניקוד, בטעמים, במתגים ובמקפים. במה מכל זה יש להתחשב?
המשך קריאה >>

צילום בשחור ולבן של דוד ילין

דרכו של דוד ילין בחידושי המילים

העברית ס, ג–ד (תשע"ב), עמ' 127–147

שתי נטיות מנוגדות אפיינו את ילין: השמרנות והדבקות במקורות לעומת ההכרה בהתפתחות הטבעית של השפה. הירתמותו למפעל תחיית הלשון הכשירה את דעת הקהל לקליטת רעיונותיו הנועזים של בן־יהודה, אך גם הובילה את להחלטות מתונות של ועד הלשון.
המשך קריאה >>

עברית והשפות הקלסיות – יוונית ולטינית

לשוננו לעם מ–מא, קובץ לשנת הלשון (תש"ן), עמ' 302–305

אפשר להעריך שלספרות חז"ל נכנסו כאלפיים מילים יווניות (ולטיניות) בתחומים שונים ומגוונים, כגון מנהל ושלטון, רפואה, ריהוט ולבוש.
המשך קריאה >>

איור פילם של סרט

מי המציא את הפועל צִלֵּם?

לשוננו לעם יג, א (תשכ"ב), עמ' 19–22

דוד ילין סיפר כיצד חידש את הפועל צִלֵּם. עד כה לא נמצאה עדות אחרת לסיפור הזה. בספר הכח מאת יחיאל מיכל פינס (חותנו של ילין) באות המילים צַלָּם וצַלֵּם ברשימת מילים מחודשות המשמשות בספר.
המשך קריאה >>

מינוח מקצועי – מהותו ותרגומו

מאת: משה אזר

לשוננו לעם מח, ד (תשנ"ז), עמ' 139–146

על ייחודו של המינוח המקצועי לעומת כלל המילים בשפה
המשך קריאה >>

צילום בשחור ולבן: ישראל אהרוני

הנשר וכלב הים: השפעתו של ישראל אהרני על המינוח העברי לבעלי חיים

אקדם 46, תשע"ב

חלק לא־מבוטל בזואונימיה העברית יש לזקוף לזכותו של חוקר טבע אחד שפעל בראשית המאה העשרים והטביע עליה חותם עז – ישראל אהרני.
המשך קריאה >>

איור מפת ארץ ישראל

הא־הידיעה בשמות מקומות

לשוננו לעם יא, י (תש"ך), עמ' 250–253

האם יש לומר 'שומרון' או 'השומרון'? הכותב מציג את התמונה העולה מן המקרא ומגיע למסקנה שאפשר לומר גם 'שומרון' וגם 'השומרון'.
המשך קריאה >>

על המונח דַּכְּאָן (repressor): מן המילון למונחי המיקרוביולוגיה

דיון במליאת האקדמיה: זיכרונות האקדמיה ללשון העברית לח–לט–מ לשנים התשנ"א–התשנ"ג, עמ' 265–270

ניבים ופתגמים: חוות־דעת

מאת: דב ירדן

לשוננו לעם ה, א (תשי"ד), עמ' 24–27

מן הראוי לברר אם אין בצירוף חוות־דעת משום עירוב תחומין של המלים דעת ודעה, ולשאול מפני מה הועדפה הצורה חוות־דעת בדיבורנו מן הצורה חוות־דעה שהיא, לכאורה, מדויקת יותר.
המשך קריאה >>

על התעתיק מעברית לכתב לטיני

העברית ס, א–ב (תשע"ב), עמ' 62–69

לקט מובאות מן הדיונים בכללי התעתיק מעברית לכתב הלטיני שהתקיימו במליאת האקדמיה ללשון העברית וממקורות נוספים
המשך קריאה >>

סמליל המשחקים האולימפיים

מילוניאדה: למילים המסתיימות ב־יאדה

לשוננו לעם מו, ב (תשנ"ה), עמ' 47–58

אולימפיאדה? דן אלמגור מביא רשימה ארוכה של מילים בסיומת ־יָאדָה שהומצאו לאורך השנים – רובן מילים לשעתן, ודן ביחס ביניהן ובין מילים המסתיימות בסיומת ־ִיָּה.
המשך קריאה >>

המילה עיצומים כחלופה לסנקציות

זיכרונות האקדמיה ללשון העברית כא–כד, תשל"ד–תשל"ז, עמ' 229–234, 274–283