האקדמיה ללשון העברית

לוגו האקדמיה ללשון העברית

ישיבה שצב

  • בשמות בעלי ארבע אותיות ומעלה שהסופית בהם תי"ו הנקבה ושתי הברותיהם האחרונות מנוקדות בסגולים, בא בנטיית היחיד פתח כנגד הסגול הראשון ושווא כנגד הסגול השני. בצורת הרבים בא קמץ כנגד הסגול הראשון, והוא משתנה לשווא לפי שינויי ההטעמה.
    למשל: חוֹבֶרֶת חוֹבַרְתִּי חוֹבָרוֹת חוֹבְרוֹת־, חוֹתֶמֶת חוֹתָמוֹת חוֹתְמוֹת־, כּוֹתֶרֶת כּוֹתַרְתָּם כּוֹתָרוֹת כּוֹתְרוֹת־, מַזְכֶּרֶת מַזְכַּרְתְּךָ מַזְכָּרוֹת מַזְכְּרוֹתֵיכֶם, מִשְׁמֶרֶת מִשְׁמַרְתִּי מִשְׁמָרוֹת מִשְׁמְרוֹת־, רַכֶּבֶת רַכַּבְתֵּךְ רַכָּבוֹת רַכְּבוֹת־, שְׁפוֹפֶרֶת שְׁפוֹפַרְתָּם שְׁפוֹפָרוֹת, תִּפְאֶרֶת תִּפְאַרְתָּם.

    יוצאות מן הכלל צורות הרבים אִגְּרוֹת, מִסְגְּרוֹת, מִשְׁבְּצוֹת, שַׁרְשְׁרוֹת (וגם שַׁרְשְׁרָאוֹת), שַׁלְשְׁלוֹת (וגם שַׁלְשְׁלָאוֹת) – שבהן בא שווא כנגד הסגול הראשון.

    הערות

    1. צורת הרבים של פַּרְפֶּרֶת היא פַּרְפְּרָאוֹת.
    2. צורת הרבים של גַּחֶלֶת היא גֶּחָלִים, ובסמיכות גַּחֲלֵי־(אש).
    3. נטיית השם גְּבֶרֶת – גְּבֶרֶת־ גְּבִרְתִּי; ברבים: גְּבָרוֹת או גְּבִירוֹת, גְּבִירוֹת־ גְּבִירוֹתַי וכו'.
    4. נטיית השם כְּנֶסֶת – כְּנִסְתִּי כְּנִסְתּוֹ; ברבים: כְּנָסוֹת כִּנְסוֹת־ישראל.
  • א. השמות במשקל פַּיִל נוטים בצירי: בַּיִת בֵּית־ בֵּיתִי, זַיִת זֵית־ זֵיתֵךְ, לַיִל לֵיל־ לֵילָהּ, עַיִר עֵיר עֵירוֹ.[1]
    צורת הרבים ונטייתה היא בצירי מלא, כגון זֵיתִים זֵיתֵי־, יֵינוֹת יֵינוֹתָיו, לֵילוֹת לֵילוֹתֶיהָ,[2] או בשווא וקמץ (על דרך הסגוליים ונטייתם), כגון תְּיָשִׁים תֵּישֵׁי־ תְּיָשַׁי תֵּישֵׁיכֶם, גְּיָסוֹת גֵּיסוֹת־ גֵּיסוֹתָיו; צורת הרבים של חַיִל היא חֵילוֹת לצד חֲיָלִים וחֲיָלוֹת שבמקורות. צורת הרבים של מילים שאין לה תיעוד במקורות תהיה בצירי מלא או בשווא וקמץ, כגון קַיִץ – קֵיצִים או קְיָצִים, שַׁיִט – שֵׁיטִים או שְׁיָטִים.

    לנטיית גַּיְא ראו כללי הפתח ו; לנטיית הרבים של בַּיִת ראו כללי הקמץ טו.

    ב. השמות במשקל פָּוֶל נוטים בחולם: מָוֶת מוֹת־ מוֹתִי, תָּוֶךְ תּוֹךְ‏־ תּוֹכָהּ. אבל עָוֶל עֶוֶל־ עַוְלוֹ. צורת הרבים בשווא וקמץ (על דרך הסגוליים ונטייתם), כגון תְּוָכִים תּוֹכֵי־.[3]